הליך הגירושין בישראל מורכב כשלעצמו לאור היותו תמהיל אשר שואף לאיזון עדין במיוחד, בין משפט עברי קדום אשר מונחה לאור ההלכה והוראותיה, לבין עקרונות משפט מודרני וחילוני אשר מחזק את היותו של הפרט אינדיבידואל בעל זכויות.
כמו כן, הליך זה עלול להפוך למסובך ומורכב שבעתיים לנוכח קיומה של בגידה מצד מי מבני הזוג, כאשר זהותו של הבוגד היא בעלת חשיבות רבה להליך או להשלכותיו, זאת לאור ההבדל הקיים בין שיטות המשפט הנהוגות בישראל.
לפיכך, לאור שכיחותו הרבה של הליך הגירושין, כמו גם היותם של מקרי גירושין כתוצאה מבגידה שכיחים יחסית, במאמר הקרוב נסקור ונבחן את השאלה האם ניתן לחייב בעל בגט לאור קיומה של בגידה.
הבדל מהותי בשיטות המשפט והשפעתו על הליך הגירושין
בהמשך לכך, בטרם נרחיב אודות ההשלכות הרבות של בגידה כשלעצמה כחלק מן ההליך, חשוב לבאר מדוע קיים הבדל מהותי באופן בו מתקיים הליך גירושין בישראל מהיבטים משפטיים אחרים. הסיבה לכך היא כינונם של הסכמים קדומים אשר נכרתו בקום המדינה, אשר עיגנו וקיבעו את מעמדה של הדת היהודית והמשפט העברי כאבן פינה במשפט הישראלי.
כלומר, בראשית המדינה כאשר זו רק קמה, כחלק מן הרצון לאגד ולאחד את כל חלקי העם, הציונות הדתית דאז הסכימה להצטרף למדינה שבדרך אילו יקובע ויעוגן אופייה הדתי של מדינה זו, כחלק מאותם הסכמים הוחלט כי בנוגע למספר עניינים תהיה לציונות הדתית ולמוסדותיה – בעניין זה בתי הדין הרבניים, את היכולת להטיל וטו בעניין החלטות במספר נושאים, כאשר גירושין ונישואין הם אחד מהם.
לפיכך, עד עצם היום הזה בכדי להתגרש ולהינשא בישראל כהלכה יש צורך בקבלת ברכתה של הרבנות הראשית או מוסדותיה, כאשר בהיבט הגירושין, קיומם כהלכה מצריך מן הבעל והאישה לקיים טקס כהלכתו אשר במסגרתו מוסר הבעל את הגט (מסמך רשמי אשר כתוב על קלף) לאשתו, כאשר משמעות הצעד הוא גירושה ושחרורם של הזוג מעול הנישואין.
חשיבות הטקס והצורך בחיוב גט לאורו
בהמשך לזאת, לנוכח המשקל הרב שהטקס כשלעצמו מקבל, בעת הצורך להפריד ולהעניק תוקף לגירושין, בכדי שהזוג יוכל להתגרש כהלכה קיים צורך שהבעל יעניק לאשתו את גיטו מרצון, כמו גם שהאחרונה תקבל אותו ותסכים למעשה להתגרש.
חרם רבנו גרשום ואיזון הכוחות שנלווה לו
כמו כן, יכולתה של האישה להתנות ולעכב את הוצאתם לפועל של גירושים לא תמיד הייתה קיימת, כאשר מדובר בתוצאותיו של תיקון דתי שנעשה על ידי רבנו גרשום בראשית המילניום ה- 2 לספירה, כאשר כחלק מ"חרם רבנו גרשום", הוחלט כי אסור לאדם יהודי להינשא לאישה נוספת בטרם התגרש מן הקודמת, כמו גם כי לגבר אסור לגרש את אשתו אם זו אינה חפצה בכך.
לכן, כיום למעשה בכדי להתגרש קיים צורך באישורם של 2 בני הזוג, כאשר סירובו של מי מהם יכול לעכב ולעצור את ההליך לחלוטין.
אם כך – כיצד מתגרשים?
לעומת זאת, על אף המשקל הרב שמייחסת ההלכה לרצונם של בני הזוג לסיים את הנישואין בכדי לאפשר זאת, כחלק מהשקפתה של הדת אשר מייחסת משקל רב וחשיבות רבה לתא המשפחתי ולרצון לשמור עליו שלם, עדיין לאור קיומם של הליכים מסוימים או נסיבות מסוימות, בית הדין הרבני יכול להורות על מי מבין הצדדים לקבל או לתת את הגט.
עילות גירושין
כלומר, קיימות לאור ההלכה מספר עילות גירושין, אשר לנוכח קיומן ניתן לחייב את מי מבין הצדדים לאפשר למשנהו להתגרש ממנו, בשל העובדה כי "נפל פגם" בחוזה הנישואין אשר כרתו טרם לכן, אשר מהווה עילה לכדי סיום החוזה כשלעצמו.
עילות גירושין משותפות
זאת ועוד, כי עילות הגירושין משתנות במידה מסוימת בין הגבר לאישה, כאשר ישנן עילות משותפות שלאורן שני הצדדים יכולים לטעון לכדי רצונם לסיים את הקשר במיידית, דרישה אשר בית הדין הרבני נוטה לכבד ולהעניק לה תוקף.
כחלק מאותן עילות משותפות ניתן למנות מצבים בהם נגלה לאחד מבני הזוג אודות פגמים מומים או מחלות אשר קיימים אצל הצד הנגדי, אשר לא היו ידועים לכל בטרם הזוג נישא. זאת ועוד, כי אילו מי מבני הזוג מסרב לקיים יחסי אישות עם מקבילו, אזי שיש בכך גם כן עילה לכדי סיום הקשר והתרתו.
כמו כן, אילו זוג לא הצליח להביא לעולם ילדים למשך 10 שנים, רשאי הזוג להיפרד מתוך רצונו של מי מהם להינשא בשנית ולקיים רצון זה.
עילות גירושין לגבר
בנוסף לכך, ישנן עילות אשר הינן מנת חלקו של הגבר בלבד, כדוגמת כאשר אישה נוהגת באופן שאינו דתי או אשר מדיח את הגבר לכדי אורח חיים שמתרחק מן הדת.
זאת בנוסף גם לאישה אשר מקיימת מעשי כיעור, אשר הגדרתם היא קיום אורח חיים שאינו צנוע ושאינו מצופה מאישה נשואה, אף על פי כי לאור מעשי כיעור לגבר קיימת הזכות לסלוח לה ולאפשר את המשך הנישואין, בניגוד לעילות דומות אך שונות, שעליהן נרחיב מיד.
עילות גירושין לאישה
מנגד, עילות גירושין ייחודיות בעבור האישה ניתן למצוא בכל הנוגע לפרנסת האישה, כאשר אילו הגבר מסרב לזון אותה, כלומר מסרב לעבוד ולכלכל אותה ואת ביתה או ילדיה, אזי שהיא רשאית לדרוש לגירושין בשל עילה זו. בנוסף לכך, התנהגות בעלת אופי מתעלל, אשר כרוכה באלימות פיזית או מילולית מהווה גם היא עילה לכדי סיום הקשר.
בגידה כעילת גירושין והבאתה לכדי חיוב גט
עד כה ביארנו בעיקר את ההליך כשלעצמו, כמו גם את המנגנונים השונים אשר בהם עושה שימוש בית הדין הרבני כאשר הוא בוחן את קיומן של עילות גירושין בטרם הוא מקבע את החלטו האם יש לחייב את הזוג בגט או שמא לא קיימת חובה זו, כאשר לנוכח קיומה של בגידה – שאלה זו משתנה במידה רבה.
משמעות הבגידה מצד האישה
הסיבה לכך היא שבהלכה מצוין כי גבר אשר ניווכח לדעת כי אשתו בוגדת בו, כאשר המונח בגידה מתייחס לקיומם של יחסי מין עם גברים אחרים, כמו גם כי קיימת לו הוכחה לכך אשר מגובה בצירופם של 2 עדי ראייה, אזי שהנישואים בין אותו זוג מחויבים להסתיים בהקדם המיידי.
הסיבה לכך היא ראייתו של בית הדין הרבני את אותה אישה ככזו אשר "זנתה תחת בעלה", ומתוקף הגדרה זו אסורה הן לבעלה והן למושא בגידתה.
משמעות הבגידה מצד הגבר
לעומת זאת, כאשר מדובר בבגידה אשר מקורה במעשיו של הגבר, בית הדין הרבני נוטה להיות סלחני במקצת, כאשר אינו מחייב בכך את סיומו הנצחי של הקשר, כלומר מתיר את שיקול הדעת ואת חופש הבחירה לידיה של האישה, אך אילו זו תדרוש להתגרש בכל מקרה, ייתכן במידה רבה כי בית הדין הרבני לא יעצור אותה.
הסיבה לכך היא שבהיעדר סיכוי לשלום בית, כמו גם לאור קיומן של בגידות והגדרתו של הבעל כרועה זונות (כינוי לאדם אשר בוגד כדרך קבע והגדרה אשר עצם קיומה עלול להוות עילה לכדי גירושין), בית הדין הרבני מכיר בעובדה כי התא המשפחתי לא יחזיק מעמד לנוכח ההיסטוריה הבעייתית של הזוג, ולכן לעתים הוא מורה על המצאת גט ולעתים אף חיוב גט של הבעל.
סירוב להעניק או לקבל את הגט
כמו כן, אף על פי כי בגידה מהווה עילה חד משמעית לגירושין אילו נעשית על ידי אישה, כמו גם כי היא לעתים רבות עלולה להוליך לכך גם כאשר מדובר בהגדרתו של הגבר כרועה זונות, ישנם כאלו אשר אינם ששים לקבל את מרותו של בית הדין הרבני בעודם נדרשים להעניק או לקבל את הגט, וכפועל יוצא מכך לסיים את נישואיהם.
החמרת הענישה כנגד סרבני גט לאור שכיחות התופעה
לאור זאת, כמו גם לאור הפיכתו של כלי זה אשר עושה שימוש ציני בחשיבות שההלכה מייחסת להליך כשלעצמו, החלו בשנים האחרונות בתי הדין הרבניים להחמיר במידה רבה את הענישה והסנקציות כנגד אותם סרבנים, כאשר לאור תקדים אשר נקבע בראשית מרץ 2019, אף נגזר על אדם מאסר בפועל לאור סירובו המתמשך.
הסנקציות משתנות במידה רבה לאור משך הזמן בו אותו אדם מסרב לתת או לקבל את הגט, כאשר הן נוגעות להיבטים דתיים, חברתיים, כלכליים ואזרחיים אשר בהם מנסה בית הדין הרבני להצר את רגליו של הסרבן, זאת בכדי לשמור על איזון מסוים בין קיום רצונו החופשי של הסרבן לתת את גיטו מרצון ובכך להימנע מגט מעושה, כמו גם להאיץ בו לקבל החלטה ולסייע לו "לרדת מן העץ".
ההבדל בסנקציות לאור מגדרו של הסרבן
בנוסף לכך, ראוי לציין כי ידו של בית הדין הרבני קשה יותר אל מול גברים מאשר נשים בהקשר הסרבנות, לנוכח העובדה כי גברים מהווים את חלקה הארי של אוכלוסיית הסרבנים, כמו גם כי בניגוד לנשים אשר לא קיבלו גט, גבר אשר אשתו מסרבת לקבל את גיטו יכול למצוא מסלולים עוקפים בכדי להינשא בשנית, כאשר הוא אוסף את חתימותיהם של 100 רבנים, או כאשר מקבל את ברכתו של נשיא בית הדין הרבני הראשי.
לפיכך, לא מפתיע לגלות כי בכדי להטיל סנקציות אודות סרבנית, בית הדין הרבני נאלץ לקבל אישורים פנימיים אשר מקבלים את החלטתם לאור בחינה נקודתית ופרטנית של המקרה.
לסיכום
כפי שניתן להבחין, הליך הגירושין בישראל מורכב במיוחד לאור היותו הלחם בסיסים של 2 שיטות משפט שונות, כאשר בהקשר טקס והליך הגירושין כשלעצמו, בולטת בנוכחותה שיטת המשפט העברית הקדומה.
לנוכח זאת, כמו גם לנוכח העובדה כי בתי הדין הרבניים מעניקים משקל רב מאוד לקיומם של עילות גירושים שונות אשר ראשונה בין שווים מבינן היא קיומה של בגידה, אילו האחרונה קיימת יכול הצד הנבגד לדרוש לכדי הטלת חיוב מצד בית הדין להורות על הנפקת גט בכדי לאפשר לסיים את הנישואין הללו בהקדם.
כמו כן, קיימת חשיבות רבה להיעזרות בסיוע משפטי לאור המורכבות אשר קיימת בהליך זה, בכדי שיוכל האחרון לוודא כי כלל הסנקציות ההכרחיות מוטלות על הסרבן, כמו גם כי בית הדין מקבל תמונה מלאה של העוול אשר נעשה לצד שנבגד.
