מבין כלל הנכסים הקיימים לטובת בני זוג הקיימו תא משפחתי, לרוב נכס המגורים בו התגורר הזוג הוא הרכוש היקר ביותר הקיים לרשותם, ובאופן טבעי לאור זאת גם הרכוש אשר קמה אודותיו המחלוקת הגדולה ביותר, לנוכח המשמעות הרבה שקיימת לחלוקתו.
הסיבה לכך היא מגוון האפשרויות והאפיקים אשר בהם בני הזוג יכולים לבחור לפעול, כאשר באופן טבעי לכל מסלול קיימות השלכות שונות אודות הזכויות של בני הזוג על הנכס עצמו, כאשר כאמור בהתאם להחלטות אלו יכולים הגירושין והפרדת הממון הבלתי נמנעת כחלק מהם יכולה להשתנות במידה חסרת תקדים.
לפיכך, לאור חשיבותה הרבה של סוגיית פירוק השיתוף כחלק מגירושין, במאמר הקרוב נרחיב אודות פירוק שיתוף בנכסים, כמו גם אפיקי חלוקה שונים אשר מתקיימים כחלק מהליך הגירושין כשלעצמו.
מהו פירוק שיתוף?
בהמשך לכך, פירוק שיתוף הוא שמו של הליך אשר במסגרתו דרישת מי מבין בעליו של נכס כלשהו אשר חולק עימו עם בעליו האחרים, בין אם מדובר בגוף אחד או קבוצה (הגורמים איתם אותו בעלים משתתף בבעלות), לפרק ולקבל את תמורתו אודות השותפות ההדדית בנכס, קרי לדרוש את חלקו היחסי בנכס שאינו נזיל.
כמו כן, הסיבה שלשמה קיים צורך מלכתחילה לקיים פירוק שיתוף, נובעת מהלכות הגירושין המונהגות במסגרת גירושין בישראל, כאשר קיים צורך לחלק ולבצוע את כלל הממון הקיים לטובת בני זוג כחלק מהליך הגירושין הכללי, כאשר כפי שמיד נדגים, חלוקה זו יכולה להתבצע במגוון אופנים ודרכים שונות.
כיצד מתבצע פירוק השיתוף – לאור אפיק הפירוק בו ינהגו בני הזוג
בנוסף לכך, בטרם נוכל לפזר את מעטה הערפל אודות אופן החלוקה בפועל, קרי כיצד בדיוק מתבצעת הפרדת הזכויות אודות הרכוש המשותף כדוגמת נכס, בין אם הינו נכס מגורים ובין אם עסק פרטי אשר בני הזוג ניהלו ותחזקו יחדיו, יש לציין כי האופן בו יתקיים הפירוק הוא תולדתו המאוחרת של אפיק הפירוק בו יבחרו בני הזוג.
רוצה לומר, הדרך והאופן בו הנכס עצמו יתחלק אם בכלל הוא נגזרת של ההחלטה אשר על בני הזוג לקבל אשר הינה כיצד לחלק את ממונם המשותף. האפשרויות לכך משתנות לנוכח קיומם או היעדרם של הסכמים אשר בני הזוג קיימו במהלך חייהם הזוגיים, כאשר במידה ולא יבחר אותו זוג לקיים הסדר מוקדם שכזה, אזי שעליהם לפעול לנוכח ההבנות המתקיימות כברירת מחדל בעניין זה – עיקרון איזון המשאבים והלכת השיתוף.
עיקרון איזון המשאבים על פי הלכת השיתוף
עיקרון איזון המשאבים הוא עיקרון אשר מקורו בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, אשר קבע כי בהיעדרה של הסכמה מוקדמת אשר נכרתה כדת וכדין בין בני הזוג, עליהם לבצע הפרדת ממון וחלוקת רכוש באופן מאוזן ושוויוני כמו גם בהתאם לשאלת קיומה של הלכת השיתוף.
כלומר, עיקרון זה גורס כי כאשר בני זוג הגיעו לכדי הצורך להתגרש, עליהם לאגוד ולהעריך את כלל ההון והממון הקיים בחזקתם אשר התווסף להם מאז שהפכו לזוג בעיני החוק, קרי נישאו, ולאחר מכן לחלקו באופן מאוזן ושוויוני אשר יותיר בסוף ההליך את 2 בני הזוג ברשות אותו ממון והון, כאשר הם מתגרשים למעשה כבני זוג שווים ובעלי זכויות זהות בממון.
סימוכין לכך ניתן לשאוב מהחוק עצמו אשר קבע בלשונו כי – "לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף". – חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 סעיף 3א.
חלוקה בנכסים לנוכח הלכת השיתוף
יתרה מכך, לנוכח העלייה בגיל הנישואין של מרבית האוכלוסייה המערבית, כאשר אילו בעבר בני זוג היו נישאים במהלך העשור ה- 3 לחייהם, כלומר גילאי ה- 20, נע כיום לתוך העשור ה- 4 ולעתים אף מעבר לכך, לעתים רבות ניתן לראות זוגות אשר נישאו כאשר לאחד מבני הזוג כבר קיימת דירה ברשותו, קרי נכס ששייך באופן בלעדי לו.
ובהתאם, לנוכח עיקרון איזון המשאבים והלכת השיתוף, בהינתן ולמי מבני הזוג היה קיים נכס קדמוני למערכת היחסים אשר בני הזוג התנהגו בו וכנגדו כשווים ובעלי זכויות שוות, לדוגמה כפי שקורה בעודם גרים בו במשותף, קובעת הלכת השיתוף כי לנוכח שיתוף הדדי שכזה לבן/ת הזוג אשר לא החזיק בנכס טרם לנישואין קיימות זכויות אודותיו לעת פירוק השותפות, כתוצאה מקיום משק בית משותף.
כלומר, לנוכח זאת ייתכן במידה רבה כי בן זוג אשר רכש דירה לבדו ובעודו משקיע באופן בלעדי את כלל ההוצאות הכרוכות ברכישתה מלכתחילה יאבד זכויות אודותיה לעת הצורך לקיים חלוקת רכוש וגירושין, כיוון שהוא השתתף בבעלות בה עם בן/ת זוגו.
הסכם ממון כאמצעי העוקף את עיקרון איזון המשאבים
אי לכך ובהתאם לזאת, לנוכח היעדר ההסכמה אשר עלול לקום לכך בעבור זוגות רבים, כמו גם כדי למנוע את הפיכתו של מוסד הגירושין לאמצעי נוח וזול להשגת זכויות אודות נדל"ן, קיים מסלול אשר עוקף ומבטל למעשה את הצורך להסתמך בבלעדיות על עיקרון איזון המשאבים – הסכם ממון.
הסכם ממון הוא חוזה משפטי לכל דבר ועניין אשר נחתם בין בני זוג בהתאם לדיני חוזים, כאשר במהלכו ובמסגרתו בני הזוג למעשה מסדירים וקובעים את זכותו של כל צד אודות הרכוש המשותף ו/או הרכוש אשר היה קיים למי מביניהם עוד טרם הנישואין, בעת הצורך לקיים הסכם גירושין.
כלומר, הסכם ממון מהווה במידה רבה בדומה לפוליסת ביטוח מסמך הבנות אשר אין לעשות בו שימוש עד לעת הצורך שלשמו הוא נוצר, כלומר כאשר הזוג יתגרש, כאשר אילו אכן הגיע זוג לכדי כך, אזי שהסדרת הרכוש ההדדית ביניהם כבר נעשתה וכעת קיים רק הצורך לקיימה הלכה למעשה.
יתרונותיו של הסכם ממון – גמיש מודולארי מחייב ואישי
כמו כן, הסכם הממון מחזיק בהיבטים ייחודיים אשר מקנים לו אמצעי חסר תקדים בהינתן האפשרויות אשר הוא פותח בפני הזוג, לאור העובדה כי מדובר בהסכם אשר למעשה יכול להתקיים בכל אופן ודרך שבני הזוג יבחרו לקיים, כאשר כל עוד 2 הצדדים חתמו עליו מרצונם החופשי ובעודם מבינים את ההשלכות הכרוכות בו, לא צפויה הערכאה המשפטית אשר תאשרר אותו לבסוף לעכבו או למנוע את קיומו.
בנוסף לכך, במסגרת הסכם ממון בני הזוג מצליחים להכניס למערכת היחסים שלהם הבנות מודולאריות ואישיות אשר עלולות לחמוק מהתייחסות אילולא היה קיים מלכתחילה, בעודם קובעים לדוגמה כי זכויות אודות נדל"ן משותף לעולם יהיו משותפות (ובאותה מידה לעולם לא), כמו גם כיצד יש להקטין או להגדיל את זכויותיו של מי מהם לעת קיומו של אירוע על רקע חוסר נאמנות רומנטית וכן הלאה.
כך למעשה מתאפשר לבני הזוג לכרוך הבנות ואופן חלוקה אשר עונה לצרכיהם האישיים ומתחשב בנסיבותיהן האישיות, יכולת אשר לא מתקיימת בהינתן קיומו של עיקרון איזון המשאבים אשר בוחר לקיים דין אחד ואחיד לכולם.
הסכם ממון בשלבים שונים במהלך הקשר
זאת ועוד, כי העת לכריתתו של הסכם ממון לעולם לא חולפת כל עוד לא התגרש הזוג, כאשר ניתן לקיים את אותו הסכם ולבצע את כריתתו בכל שלב במהלך מערכת היחסים הזוגית, בין אם בני הזוג זה עתה נישאו, כמו גם אילו הינם נשואים שנים ארוכות וגם אילו הבינו כי עליהם להתגרש בקרוב ולפיכך עליהם להגיע להסכמות אלטרנטיביות מאשר תציע להן הערכאה המשפטית.
ההסכם יכול להתקיים ללא תיווך והסתייעות בגורמים חיצוניים כדוגמת עורכי דין, אף כי לא מומלץ לעשות זאת בשל היעדר הידע אודות דיני חוזים בקרב האדם הפשוט, היעדר ידע אשר עלול במידה רבה להקשות על אישורו של ההסכם או על קיומו כאשר נחתם הסכם מקפח, קרי הסכם אשר בצורה בוטה ומודעת בוחר לקיים הפרדת ממון שונה ולא מאוזנת בין הצדדים.
פירוק שיתוף כחלק מהסכם גישור
מנגד, אילו בני הזוג לא הגדילו לעשות הסכם ממון כחלק מיחסיהם הזוגיים, בין אם הסיבה לכך היא היעדר יכולתם להגיע להסכמה משותפת או שמא מכיוון שלא היו מודעים לאפשרות זו, קיימת האפשרות ליישם את פירוק השיתוף במסגרת פנייה להליך גישור.
הליך הגישור הוא היעזרותם של בני הזוג במגשר חיצוני אשר משמש כמתווך צד ג', אשר תכליתו ומטרתו אינה להביא את בני הזוג לחלוקה שוויונית ומאוזנת, אלא לחלוקה אשר תרצה את 2 הצדדים ותאפשר להם לאחר הגירושין לייצר מאזן וקרקע אשר על גביה תיבנה מערכת היחסים שלהם לעתיד הקרוב, קרי מאחר ויתגרשו ויאלצו לתפקד כהורים משותפים.
רוצה לומר, הליך הגישור נועד ליישב מחלוקות ולנתץ את סלעי המחלוקת מתוך ההבנה כי הסכם גירושין לא צריך להיות צודק כמו שהוא צריך להיות מוסכם, על מנת שכלל המעורבים בו יוחלו להמשיך בחייהם העצמאיים באופן שמאפשר להם זאת, כלומר באמצעות קבלת חלק יחסי גדול דיו מהממון המשותף, בהתאם לאורח חייהם ונסיבותיהם האישיות.
יתרונותיו של הליך הגישור – חשאי ויעיל
כמו כן, גם להליך הגישור קיימים מספר יתרונות אשר משוועים לו מעמד מיוחד בעת הצורך לפתור מחלוקות במסגרת גירושין, כדוגמת פירוק שיתוף אודות דירה או נכס משותף. חלק מאותם יתרונות מגולמים בעצם הגדרתו של הליך זה ככזה אשר קיימת לו חזקת החשאיות והחיסיון, כאשר כל אשר יכונן במסגרתו מוכרח להישאר בלעדי ופטור מדיני ראיות כחלק מתביעת גירושין עתידית, אילו זו תתרחש במידה וההליך עצמו כשל.
רוצה לומר, בעת קיום הליך גישור חותמים בני הזוג אודות מסמך אשר למעשה מחייב את כלל המעורבים בהליך לשמור על חשאיות אודות פרטיו, כאשר כתוצאה מכך אף צד אינו רשאי לעשות שימוש בהבנות או הוויתורים אשר נעשו במהלכו, כפי שעלול לקרות לעתים רבות בהינתן משא ומתן אודות ההחזקה בנכס משותף כדוגמת דירה, במסגרת הליכים אחרים אשר עלולים להתרחש במקביל או לאחר הליך הגישור.
חובת החיסיון קיימת בעבור 2 בני הזוג, המגשר ועורכי דינם כאחד, כאשר מקרי עבר מלמדים אף כי כאשר אחד מן הצדדים מנסה לקבוע עובדות בשטח בעודו מסתמך על הבנות מהליך הגישור עצמו, יש בכך התייחסות תקיפה מצד הערכאה המשפטית אשר שוללת את הניסיון מכל יסוד.
הליך הגישור כאמצעי להוזלת עלויות
זאת ועוד, כי הליך הגישור מאפשר גם לבני הזוג להתגרש בהקדם ובעלויות מזעריות לעומת הליך תביעת גירושין, מכיוון שבמסגרתו יכולים בני הזוג להגיע להבנות בהקדם ובאמצעות מספר ספור של פגישות אשר נערכות אחת לשבוע, זאת במקום גרירת הליכם למשך מספר חודשים ואף לעתים שנים.
כמו כן, מפאת העובדה כי לא קיים הצורך לממן עורך דין בעבור כל צד, כאשר העלות בכך ממשיכה גם לתשלומן של אגרות משפט או הוצאות ייצוג בדיונים, בעוד בני הזוג מתחלקים בעלויות המגשר אשר הינן פחותות משמעותית, בני הזוג יכולים גם להוזיל את ההליך דרמטית.
כיצד מתקיים פירוק שיתוף?
בהמשך לכך, עתה משמנינו את האפיקים השונים בהם יכולים בני הזוג לפעול למען הסדרת ענייני גירושיהם, יש לבאר כיצד ההליך עצמו יוצא לאור, כלומר מתממש הלכה למעשה בעוד כל צד זוכה לזכויות אודות הרכוש המשותף, קרי הנכס.
לפיכך, השלב הראשון והחשוב ביותר במסגרת קיום פירוק השיתוף הוא הבהרת הזכויות אשר קיימות למי מהם אודות הנכס, כאשר אילו הוסדר העניין מבעוד מועד באמצעות הסכם ממון או הוגע להסכמה במסגרת הסכם גישור, אזי שכל אשר יש לעשות הוא להעביר את הזכויות הרלוונטיות בהתאם בטאבו, כאשר לאור זאת לא קיים כלל הצורך לקיים פירוק שיתוף.
פירוק שיתוף במסגרת אפיק הפרדת הממון
לעומת זאת, בהינתן קיומו של עיקרון איזון המשאבים, על בני הזוג להגיש צו פירוק שיתוף, אשר מהווה למעשה דרישה מבית המשפט לאפשר לאחד מבני הזוג לקבל את זכויותיו בממון אודות הנכס אשר הוא מחזיק בקרבו, בהתאם לגודל היחסי אשר קיים לו.
כלומר, לאור האחוז היחסי אשר קיים לטובת בן הזוג בנכס עצמו, הוא רשאי להגיש את תביעתו לקבלת תמורה בעבור אותו חלק, בין אם הינו מחצית מהנכס או קטן מכך.
לאחר מכן, כתלות בטיב מערכת היחסים של בני הזוג בית המשפט יכול לבחור בין אם לשלוח את הנכס לכינוס נכסים, למען יוצא כמכרז אשר כתוצאה ממנו ובעקבות התמורה אשר תתקבל ממנו כל צד בגירושין יקבל את חלקו מהמכירה עצמה. לדוגמה, אילו בני הזוג מחזיקים בזכויות שוות אודות הנכס, בעת מכירת הנכס כל צד יקבל מחצית מהסכום אשר התקבל כתוצאה ממכירתו.
זכות ראשונים כחלק מפירוק שיתוף
מנגד, שמורה לכל צד אשר מחזיק בנכס זכות ראשונים אודות קבלתו, כלומר, הצד אשר דרש את פירוק השיתוף עתיד לקבל הצעה מן הצד אשר מבקש לשמור על הנכס בחזקתו (אם וכאשר) כאשר על האחרון להציע ראשית הצעה לטובת בן הזוג אשר ביקש את הפירוק מלכתחילה.
ההצעה הזו צריכה להתקיים בהתאם לחלקו היחסי של בן הזוג, כאשר בן הזוג שמבקש לשמור על הנכס מציע לו תמורה בעבור חלקו היחסי, אילו בן הזוג יסכים לכך אזי שנפתרה המחלוקת, בעוד שאילו בן הזוג מסרב לכך, רשאי אותו צד אשר מבקש למכור את הנכס לדרוש מבן הזוג שמבקש לשמור עליו תמורה בעבור חלקו היחסי של הראשון, כאשר אילו האחרון יסרב רשאי דורש הפירוק להציע את חלקו בעבור כל המעוניין, אך לא בעבור עלות הפחותה משדרש מבן זוגו.
לבסוף, במידה ולא ימצא לנכס קונים חיצוניים, הוא רשאי לקיים את ההליך שנית, בעודו מגיש הצעה ראשית לבן הזוג ולאחר מכן במידה ולא יימצאו קונים, להגיש הצעה שנית עבור קונים חיצוניים, כאשר שנית המחיר מוכרח להיות לא פחות מאשר הציע לבן זוגו.
לסיכום – פירוק שיתוף כהליך מורכב שמוטב להימנע ממנו
כפי שניתן להבחין מן הכתוב לעיל, הליך הפירוק מהווה הליך מורכב ושעלול להתיש ולהקשות על הצד המבקש לקבל את חלקו או לחליפין לשמור עליו, כאשר כלל העיסוק ברוכשים חיצוניים מקשה במידה רבה על בני הזוג.
לפיכך, ניתן במידה רבה להקל על ההליך באמצעות הימנעות משימוש בו מלכתחילה, כאשר בני הזוג מקיימים את כלל ההבנות בינם לבין עצמם במסגרת אפיקי הפרדת ממון אחרים, כדוגמת הסכם ממון, הגעה להבנות במסגרת הליך גישור, או הגעה להסכמה עצמאית אודות בעליו של הנכס מן הרגע שיושלמו הגירושין עצמם.
כמו כן, לאור המורכבות והדקויות הנלוות לקיומו של הליך המכירה לאשורו, גדלה החשיבות של היעזרות באנשי מקצוע מהימנים ובעלי ניסיון כדוגמת עורך דין גירושין על מנת להבטיח כי מלוא זכויותיכם בממון המשותף יתקיימו כהלכה, כאשר הכול ידוע והרשות נתונה.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי.
