במסגרת חייו של אדם הוא נוקט מספר רב של צעדים אשר נועדו להבטיח ולהורות כיצד יש לנהוג בממונו לאור התרחשותם של מקרים כאלו ואחרים. כך נעשה לעתים רבות כאשר בוחרים בני זוג לכרות הסכם ממון לעת הצורך להתגרש, וכפי שנקבע במסגרת הסכמי צוואה אשר מורים כיצד לנהוג עם עיזבונותיו של אדם אשר הלך לעולמו.
לעומת זאת, אף על פי כי נדמה שאין סתירה בין 2 החוזים המשפטיים הללו, לעתים רבות הם עלולים להציב קושי רב כאשר במסגרת הסכם הממון נקבעת עובדה אשר אינה עולה בקנה אחד עם חוקי הירושה.
לפיכך, לאור מורכבותה הרבה של הסיטואציה אשר לא חמקה מעיניה של ערכאות משפטיות רבות לאורך השנים, במאמר הקרוב ננסה לשפוך מעט אור אודות אשר קובע החוק, כמו גם כיצד נכון לנהוג לאור זאת.
טרמינולוגיה הכרחית והרחבתה
בטרם נוכל להתייחס לאיזון בין הסכמי ממון לצוואות וירושה, ראוי להגדיר ולהבהיר מה כרוך בכל אחד מן המושגים הללו, אשר חומקים במידה רבה מעינו של האדם הפשוט מן היישוב.
הסכם ממון
בהמשך לכך, הסכם ממון הוא חוזה משפטי אשר נכרת בין 2 בני זוג למען הצורך לבצע הפרדת נכסים עתידית, במסגרת הסכם גירושין. מעמדו של הסכם הממון הוא מחייב, כמו גם כי כריתתו נעשית לאחר אישור של גורם משפטי כדוגמת בית הדין הרבני, בית המשפט לענייני משפחה, רשם נישואין או נוטריון, כאשר לאחר שגורם משפטי מוסמך נתן את אישורו לתקינות ההסכם, אזי שהוא מקבל מעמד של חוזה מחייב את 2 הצדדים המעורבים בו.
מדוע צריך הסכם ממון ומה מתאפשר במסגרתו?
הסיבה לכינונו של הסכם ממון נובעת מן הצורך והרצון של זוגות רבים הן לאור עלייה במקרי הגירושים והן לאור הפתרון האוטומטי שמציעה המדינה לנוכח פרידה, אשר הינו הפרדת ממון בהתאם לאיזון משאבים, כלומר חלוקה שווה וזהה לחלוטין של המשאבים אשר נצברו למען בני הזוג בעודם מוגדרים כזוג נשוי.
בנוסף לכך, במסגרת הסכמי ממון מתאפשר לזוג לכרוך ולקבוע תנאים אשר לאור קיומם תשתנה חלוקת הממון ביניהם, כאשר לדוגמה אילו אחד מבני הזוג יבצע מעשה של בגידה, אזי שאילו הדבר יהיה כרוך בהסכם ממון, הצד הנבגד יהיה זכאי לחלק גדול יותר בממון המשותף שלהם, כאשר זכויות הקניין שלו גדלו לנוכח קיומה של אותה בגידה.
צוואה
צוואה היא מסמך אשר אדם מותיר לעת מותו, כאשר בו הוא כורך את רצונו כיצד לחלק ולפזר את רכושו אשר צבר בחייו, כאשר בכדי שצוואה תקבל תוקף משפטי מחייב עליה להיעשות או בעל פה, או בפני רשות מוסמכת, או כאשר היא נכתבת ונחתמת או לבסוף בעודה נמסרת ומוקראת אל מול עדים.
כיצד מתבצעת חלוקת ירושה בהיעדרה של צוואה?
בנוסף לכך, בדומה להסכם ממון גם בהיעדרה של צוואה קיים מנגנון חלוקה מטעם החוק, אשר קובע כי בהיעדרה של צוואה כלל רכושו של המנוח עתיד להתחלק באופן שוויוני בין בן/ת זוגו לעת פטירתו, ובין ילדיו אשר הינם בחיים, כאשר החלוקה תעשה באופן שוויני בין כלל הילדים אשר יזכו למחצית מן הממון, כמו גם האלמן/ה אשר יזכו למחציתו השנייה.
זאת ועוד, כי גם במסגרת צוואה יכול מחברה לערוך את חלוקת ממונו באופן שמרצה אותו לנוכח נסיבות חייו והשקפת עולמו האישית, כאשר לעתים רבות ניתן להבחין ברצונו של מנוח לחלק את ממונו באופן שאינו שוויוני, בעודו מוקיר יותר או פחות את הדמויות השונות במרוץ חייו, לאור הסתכלותו האישית על גמולם אשר מגיע להם, כמו גם על הצורך אשר קיים להם ברכוש זה.
ההבדל בין עריכת הסכם ממון לבין עריכת צוואה
בנוסף לכך, הבדל אשר קיים בין הסכם ממון לבין צוואה הוא היכולת לערוך את מי מהם לנוכח רצונו של המחבר, ולאחר שנכרת ההסכם סופית.
כלומר, בעוד שהסכם ממון זוכה למעמד של חוזה בין 2 צדדים אשר לאחר חתימתו קיים קושי רב לשנותו, במיוחד לנוכח אי הסכמתו של מי מבין הצדדים, צוואה ניתן לשנות בכל רגע נתון, שכן חלק אינטגרלי ממנה הוא יכולתו של המוריש לחזור בו או לערוך שינויים וסימנים שונים בה, לאור התפתחויות בדעותיו או כתלות בנסיבות חייו.
ההשלכה של כך היא שעריכת צוואה אשר מסדירה את רצונו של בן זוג להעניק את ממונו לאלמן/ה היא חלשה מאשר הסכם ממון, שכן צוואה יכולה להשתנות בכל רגע נתון וללא התראה לעומת הסכם ממון אשר מאחר ונחתם הוא מקבל סופיות מסוימת.
המתח והקושי בין ירושה לבין הסכם ממון
יתרה מכך, הקושי אשר קיים בעת הצורך להוציא לפועל הסכם ממון לנוכח פטירתו של אחד מבני הזוג, כאשר קיימים לו ילדים, נובע מן העובדה כי לאדם לא קיימת הזכות לקבוע כיצד ינהגו בממונו לאחר מותו. כלומר, הוא רשאי להוריש את ממונו לכל אשר הוא חפץ בכך, אך אינו יכול להורות למושא ירושתו כיצד לנהוג באותו ממון, בוודאי שלא באופן מחייב.
לפיכך, לעתים ניתן לראות בהסכמי ממון אשר רובם נעשים לנוכח גילם המבוגר של מחבריהם, אשר קובעים כי בהינתן פטירתו של מי מבין הכרוכים בהסכם ממון, הם מעוניינים להעביר את ממונם השלם במלואו לזכות האלמן/ה.
הקושי בקיום הסכם ממון לנוכח היעדר צוואה
לעומת זאת, קיים קושי בביצוע הוראה זו שכן אילו לא קיימת צוואה, אזי שלפי חוק הירושה נקבע כי מחצית מכספי המנוח עוברים לזכות ילדיו, כאשר רק המחצית השנייה עוברים לזכות האלמן/ה, כאשר קיימת כאן סתירה מסוימת בין רצון המנוח לבין החוק עצמו.
רוצה לומר, אילו אדם אשר קבע בהסכם ממון כי לעת פטירתו הוא רוצה שכל ממונו יעבור לזכות אשתו אשר עודנה בחיים, כאשר לא קיימת לאותו אדם צוואה, אזי שאינו רשאי לתת את אותו ממון ורכוש, שכן מחצית ממנו שייך לילדיו.
כיצד מתחלק ממון לנוכח סתירה בין הסכם ממון לחוק הירושה?
זאת ועוד, בהינתן הסכם ממון והיעדרה של צוואה, חוק הירושה התשכ"ה 1965 קובע כי הסכם אשר נוגע לירושתו של אדם, כמו גם ויתור על ירושתו שנעשו בעוד אותו אדם עודנו בחיים אינם ברי תוקף, כמו גם כי אילו אדם מעניק מתנה לאדם אחר, כאשר התנאי לקבלת אותה מתנה הוא פטירתו של מעניקה, אזי שמתנה זו אינה תקפה אילולא עוגנה כחלק מצוואה.
אי לכך ובהתאם לזאת, ניתן להבין כי הסכמי ממון אינם גוברים על פני חוק הירושה, כאשר אילו במסגרת הסכם ממון בחר הזוג לעגן את ממונו בהינתן פטירת מי מבינם, אזי שעיגון זה מוכרח לבוא לידי ביטוי בניסוח צוואה רלוונטית בכדי להתמודד עם מקרים שכאלו.
כלומר, הסכם ממון שנחתם בעוד שבני הזוג בחיים נוגע לחלוקת רכוש אשר נעשית בין בני אדם אשר הינם חיים, כאשר אילו מדובר בחלוקת ממונו של מנוח, יש להסתמך על חוק הירושה בכדי לקיים את החוק כהלכתו.
כלומר – הסכם ממון וחוק הירושה הם אמצעים מקבילים
זאת ועוד, כי המסקנה המתבקשת מן ההתייחסות השונה של חוק הירושה לביזור הרכוש אל מול הסכם הממון, אינה כי מדובר בחוקים אשר מבטלים זה את זה, אלא דווקא מכשירים למקרים מקבילים ושונים בתכלית.
זאת כאשר הסכם ממון נועד להסדיר את האופן בו בני זוג יחלקו את רכושם לנוכח התרחשותה של פרידה, קרי גירושין, כאשר חוק הירושה נועד להסדיר את עזבונו (הפתאומי או הצפוי) של אדם אשר הולך לעולמו, כאשר נותר בידו ממון ורכוש אשר יש לחלק.
לפיכך, ניתן להסתכל על צוואה כמעין הסכם ממון לעת פרידה, אשר אדם מקיים עם כלל הגורמים השונים, כאשר הסכם הממון הרגיל שאנו מכירים הוא הסכם ממון שתקף כל עוד אדם הינו בחיים, ויכול להביע את רצונו בעצמו.
צוואה – למען הסדר הטוב
בנוסף לכך, מסקנה נוספת אשר עולה מן הכתוב לעיל היא שבכדי לבטל כליל את המתח או חילוקי הדעות בעניין כיצד יש לנהוג ברכושו של מנוח אשר החזיק בהסכם ממון טרם מותו, היא באמצעות ניסוח צוואה, כאשר במסגרת אותה צוואה יכול המנוח לקבוע כיצד הוא מעוניין לחלק את ממונו לעת הצורך.
זאת כאשר אילו זוג אשר כרת הסכם ממון לנוכח נישואיהם, הגדיל והוסיף לכונן הסכם צוואה למען החשש שמא אחד מהם יפטר בטרם עת, אזי שכעת לא קיימת להם דילמה או התלבטות כיצד יש לנהוג עם ממונם לנוכח פטירה, שכן כלל ממונם מוסדר ומוכן לעת צרה.
לסיכום – הסכם ממון אינו צוואה כתובה
כפי שניתן להבחין, הסכם ממון אינו מהווה צוואה כתובה, כאשר אילו זוג אשר מחזיק בידיו הסכם ממון יופרד על ידי פטירתו של מי מבינם, גם אילו במסגרת אותו הסכם ממון יצוין רצונם של בני הזוג להעביר את זכויות הקניין לידיו של האלמן/ה, אזי שהדבר עדיין לא יתאפשר בשל העובדה כי מן הרגע שאדם מוגדר כמנוח, קניינו מתחלק לפי חוק הירושה ולא לאור הסכם הממון.
לכן, כאשר זוג אשר מנסיבותיו האישיות החליט לכרות הסכם ממון, כמו גם אילו הוא חפץ כי ברצונו להעניק את מרבית או כלל הנכסים שיש לאותו זוג במשותף לזכות בן/ת זוגו/ה אילו זה ימשיך להוות ככזה במועד פטירתו של מי מהם, אזי שיוטב לו להסדיר את ענייניו הכלכליים גם במסגרת צוואה, בכדי למנוע חילוקי דעות או סכסוכים משפחתיים אודות ממון לנוכח פטירת בן משפחה.
כמו כן, לאור המורכבות הרבה אשר טמונה בסוגיה זו, כזו אשר העסיקה ועודנה מעסיקה ערכאות משפטיות רמות דרג, עד להיכלו של בית המשפט העליון, מומלץ במידה רבה לערוך את כלל ההסכמים הללו בסיוע הדוק וקרוב של גורם משפטי כדוגמת עורך דין צוואות ו/או עורך דין הסכם ממון, בכדי להבטיח כי כלל ההליך יתבצע על הצד הטוב ביותר ובאופן אשר מבטיח את קיום וגילום רצונם של כלל החתומים על ההסכם, כמו גם אשר יחזק את הסיכוי לקיומו של שלום בית.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי
