אם בעבר נהוג היה להעניק בהליכי גירושין משמורת בלעדית לאימם של הילדים המשותפים, הרי שכיום מתן משמורת משותפת לשני ההורים הוא פתרון שהופך שכיח יותר ויותר. במסגרת מאמר זה,נסביר מהי משמורת משותפת, מהי משמורת מחולקת ומהם ההבדלים בין שני סוגי המשמורת הללו.
מהי משמורת?
משמורת הינה הקביעה של מקום מגוריו וסידורי השינה העתידיים של ילד, בדרך כלל לאחר גירושין או פרידה. את תביעת המשמורת יכול להגיש אחד ההורים, או אדם אחר הקרוב לילד, בבקשה לטפל ולהיות אחראי להחזקת הילדים הקטינים.
לרוב, ילדים קטינים, עד גיל 6, נמצאים במשמורת אצל האם מכוח חזקת הגיל הרך, אלא אם ישנה סיבה אחרת המצדיקה מתן משמורת בגילאים אלה לאב, או לקרוב משפחה אחר.
בית המשפט, בבואו לדון במשמורת, שומע את דעתו ורצונו של הילד, ומנסה להתחשב בה עד כמה שאפשר. פרידה או גירושין הינם תהליכים מורכבים וקשים, הן להורים המתגרשים והן לילדים, המוצאים עצמם נפרדים מהורה אחד וצריכים להימצא בין שני בתים.
כדי למנוע מריבות נוספות ולהעניק לילדים בסיס בטוח ויציב, על ההורים הפרודים להגיע להסכמה לגבי המשמורת על הילדים. כאשר קשה ומורכב להגיע להסכמות הדדיות, יש להתייעץ ולדון בכך עם עורך דין גירושין, אשר מנוסה בתביעות מעין אלו ובנושאים הקרובים לכך.
הסכמי משמורת משותפת ומשמורת מחולקת – מניין הם צצו?
עד לא מזמן, בתי הדין לענייני משפחה בישראל, נהגו לתת משמורת בלעדית לאימם של הילדים, בעוד שהאב היה זכאי להסדרי ראייה בלבד. הגם שהסדרי ראיה אלו, היו מקיפים ואיפשרו לילדים ללון בביתו של אביהם במהלך ימות השבוע, חלוקת האחריות ההורית, מבחינה משפטית, נותרה ללא שינוי.
כל זה השתנה לפני כעשר שנים, כאשר בתי המשפט החלו לאפשר הסדר מסוג אחריות הורית משותפת, או בשמו הנוסף: משמורת משותפת.
המשמורת המשותפת מחייבת תיאום רב בין ההורים בכל הנוגע לענייני הטיפול בילדים, מה שהציב אתגר לא פשוט בכל הנוגע לתביעות משמורת שהתנהלו בין הורים שהתקשורת בינם אינה תקינה.
על רקע זה נולד המונח "משמורת מחלוקת", שמבחינה עקרונית – מאפשר אחריות הורית שוויונית לשני הצדדים, אך מבחינה מעשית, אינו מחייב שתתקיים תקשורת חיובית ביניהם, אלא רק אינטראקציה בסיסית לצרכים פונקציונליים.
מהי משמורת משותפת?
משמורת משותפת מטילה את מלוא האחריות על החזקת הילדים על שני ההורים. פעמים רבות, מוצא בית המשפט כי זוהי המשמורת האופטימלית אשר תבטיח את טובתם של הילדים. כמו כן, מחקרים רבים כיום מצדדים גם הם בסוג משמורת זו, אשר מספקת לשני ההורים את ההזדמנות להיות משמעותיים בחייהם של הילדים.
מחקרים אלה מבטאים את העובדה שכאשר האב נוכח ונמצא מעורב בחיי הילדים, הם יוכלו לעבור את הליך הגירושין או הפרידה ביתר קלות עם פחות פגיעה נפשית.
אולם, כדי שמשמורת כזו תוכל להתבצע, ואף תצליח, צריכים להתקיים מספר תנאים מקדימים. על ההורים לקיים ביניהם יחסים טובים, כך שיוכלו לשוחח האחד עם השנייה ולהגיע להחלטות משותפות בענייני הילדים.
בין היתר, יחסים טובים משמעותם היא שאף הורה אינו מסית כנגד האחר ושניהם מבינים את חשיבות השיתוף ביניהם ואת חשיבות הקשר עם ההורה האחר וחייו החדשים על כל המשתמע מכך. מעבר לכך, עליהם לגור בסמיכות אחד לשני, ועל הילדים להסכים לכך במובן של מעבר בין בתים באופן תדיר.
תנאי הסף לקיומה של משמורת משותפת
משמורת משותפת היא הסדר הנחתם בין זוגות מתגרשים שיש להם ילדים משותפים, אשר קובע כי במקום מצב בו הילדים המשותפים חיים עם האם בלבד ולאביהם ניתנת האפשרות לראותם ולקחת אותם אליו אחת או פעמיים לשבוע בלבד, מתאפשרת מתכונת שוויונית של טיפול בילדים.
במסגרת מתכונת זו, חלוקת זמני השהייה של הילדים עם אימם ועם אביהם היא בדרך כלל שוויונית, כך שהן שוהים בבית האם במהלך חצי מימות השבוע ובביתו של האב במהלך החצי השני.
תנאי הסף המאפשרים את קיומו של הסדר מסוג זה, הם בראש ובראשונה שהילדים עצמם יהיו מעוניינים בכך, ובנוסף – נדרשת גם תקשורת סבירה בין ההורים לצורכי לוגיסטיקה ותיאום.
קיומה של משמורת משותפת מחייב לרוב גם סמיכות פיזית בין אזור המגורים של האם והאב, על מנת למנוע סרבול מיותר ופגיעה בשגרת חייהם התקינה של הילדים הקטינים, לרבות במישור החינוכי והחברתי.
יתר על כן, שני ההורים נדרשים להציג יכולת הורית ברמה גבוהה ובסדר גודל דומה, נכונות לשיתוף פעולה בכל הנוגע לילדים, ויכולת לתקשר כיאות אחד עם השני וכמובן, עם הילדים.
אולם התנאי החשוב ביותר לכך שבית המשפט יפסוק לטובת הסדר משמורת משותפת, הינו ששני ההורים יוכיחו את רצונם הכן להיות מעורבים באופן פעיל בחיי הילדים.
האם תקשורת טובה בין ההורים הכרחית לקיומה של משמורת משותפת?
בעבר בתי הדין לענייני משפחה בישראל, נהגו להתנות את ההגעה להסדרי אחריות הורית משותפת או בשמה המסורתי – "משמורת משותפת" בכך שהורי הילדים הקטינים ישמרו על ערוץ תקשורת פתוח, עייני ומכבד זה עם זה.
עם זאת, בחלוף הזמן, מסתמנת מגמה לפיה בתי המשפט נוטים להתגמש יותר לגבי הצורך בתקשורת תקינה לחלוטין בין ההורים ששואפים לקבל משמורת משותפת ושווה על הילדים. מתוך ההבנה שניתן לבסס תקשורת מינימלית שתספיק לניהול חלוקת הזמנים והאחריות לגידול הילדים, ללא ההכרח לבסס יחסים טובים בין ההורים, נולד המונח "משמורת מחלוקת".
מהי משמורת מחולקת ומה השוני העיקרי בינה לבין משמורת משותפת?
כאשר ניכר כי גם האם וגם האב מעוניינים להיות נוכחים בחיי ילדיהם במידה שווה לאחר הגירושין, וזאת מתוך הבנת חשיבות המשמורת המשותפת להתפתחותם הבריאה והתקינה של הקטינים, אולם הם לא מצליחים להגיע לעמק השווה ביחסיהם זה עם זו הפתרון שנקרא "משמורת מחולקת" עשוי לתת מענה.
חשוב לסייג ולומר כי המונח "משמורת מחולקת" נולד במסגרת הפסיקה בבית הדין לענייני משפחה, אולם הלכה למעשה, אין בו חידוש של ממש.
זאת לאור העובדה שברמה האופרטיבית – משמורת מחולקת היא בסופו של יום הסדר שאינו שונה מאוד במהותו מן המשמורת המשותפת. בשני המקרים, מדובר בהסדר ששואף לחלק את האחריות ההורית לגידול הילדים באופן שוויוני בין האב והאם, כאשר השאיפה היא להשיא את טובת הילד.
ההבדל אם כן הוא בעיקרו סמנטי, כאשר מהגדרת הסדר משמורת מחולקת, משתמע כי ההורים מכירים בכך שהוגדרה עבור כל אחד מהם מסגרת זמנים קבועה מראש בה הילדים ימצאו תחת אחריותו, וכי שינוי של מסגרת זו על ידי מי מהצדדים, תצריך פניה מסודרת לערכאות.
יתרה מכך, במשמורת מחולקת מוסכם באופן עקרוני כי האב והאם הגרושים שאינם ביחסים טובים, נדרשים להשאיר ערוץ תקשורת פתוח לטובת תיאומים לוגיסטיים הנוגעים לטיפול בילדים, אך לא מעבר לכך.
האם למשמורת מחולקת יש יתרון לעומת משמורת משותפת?
במקרים שבהם הילדים הופכים לקלף מיקוח במאבק החריף בין הורים המצויים בהליכי גירושין, ישנה משמעות להגעה לפתרון דיפלומטי בהוראת בית המשפט, שיחייב את שני ההורים להפסיק להתכתש ביניהם בטענה שהדבר נעשה על רקע סוגיית המשמורת.
משמורת מחולקת היא פתרון שנותן מענה מסוג זה, בתצורה של מתן אחריות הורית שווה לכל אחד מן ההורים, מבלי להיכנס למינוח שמחייב את הצדדים לשיתוף פעולה שאינם חפצים בו.
במסגרת המשמורת המחולקת הילדים שוהים פרקי זמן זהים בביתם של אימם ואביהם בנפרד, כאשר איסוף הילדים מתבצע באמצעות מסגרות הלימוד של הילדים במטרה לצמצמם למינימום ההכרחי את האינטראקציה בין ההורים.
התועלת בפתרון זה אם כן, גלומה בכך שפסיקת משמורת מחולקת מסייעת לבית המשפט להעביר לשני ההורים את המסר כי שניהם אחראיים במידה זהה לטובתם ורווחתם של ילדיהם, ולשניהם יש השפעה שווה בקבלת החלטות הנוגעות לגידול הילדים, חינוכם, ובריאותם.