המורכבות של הליךגירושין היא גדולה מאוד, עבור כל המעורבים בדבר. ההורים שנאלצים כעת לפרק את החבילה, ולעיתים אף לעשות זאת תוך כדי כעס ותסכול, בית המשפ ט שצריך להסתכל על המון פרמטרים, המשפחות המורחבות משני הצדדים ועוד.
עם זאת, המורכבות הגדולה ביותר היא מכיוון הילדים, שצריכים להתמודד כעת עם מצב חדש ולא מוכר, תוך כדי מערכת יחסים ייחודית שהם פיתחו עם ההורים שלהם לאורך השנים.
קביעת המשמורת כוללת תהליך ארוך, ועולה השאלה היא האם בית המשפט יכול שלא לקבוע משמורת כלל? בכך נדון בהרחבה במסגרת המאמר הבא.
ההחלטה בנושא המשמורת
אנשים מתגרשים בשלבים שונים של החיים, ויש המון אנשים שעושים זאת לא רק בשנים הראשונות שלאחר הנישואים, עם ילדים קטנים, אלא כאשר הילדים כבר בוגרים ומגיעים עם רצונות וצרכים משלהם.
לילדים בגיל העשרה המבוגר יש רצונות משלהם, חיים משלהם, חוגים אליהם הם שייכים והעדפה מסוימת לגבי מקום המגורים שלהם. בכל תהליך גירושים עולה התהייה לגבי משמורת הילד, אך כאשר הוא גדול, ייתכן שהנושא כבר מיותר, והילד בשל לקבל החלטה.
מקום הילד בקביעת משמורת
הנושא של משמורת לאחר גירושין הוא לעיתים מיותר. גם כאשר נקבע משהו אשר מעוגן בחוק, בחלק מהמקרים, ההורים מצליחים להסתדר ביניהם, ולבטח כאשר הם אינם בנתק מוחלט. הם מחלקים את הזמן בין הילדים ולא עומדים במה שאומר ההסדר, גם אם הוא נחתם על ידי בית המשפט.
עם זאת, כאשר הילדים גדולים, הרבה מאוד תלוי בילד ובצרכים שלו. ילד בגיל העשרה, על סף גיל ההתבגרות, יכול לקבל החלטות לבדו, ויהיה קשה מאוד לשדל אותו לבצע פעולות שהוא אינו מעוניין בהן.
תהליך קביעת המשמורת
לאחר ההחלטה להתגרש, שירותי הרווחה מבצעים תהליך עם הילד, בו שואלים אותו לדעתו ולרצונותיו, וזהו תהליך שנעשה גם עם ילדים קטנים וילדים גדולים כאחד. ישנם גם מקרים בהם הילד הוא בגיל מבוגר יחסית, ואינו רוצה לתפוס עמדה, או מביע אי נוחות לבחור בין הוריו.
במקרים כאלה, בית המשפט לא ימהר לקבוע משמורת ובמיוחד אם יבין כי הילד מנהל חיים תקינים ורוצה לשמור על קשר עם שני הוריו. בית המשפט יתן לילד ולהורים לקבוע הסדר בעצמם, מתוך ידיעה כי הילד גם כך בקרוב יחגוג יום הולדת ש18 ויהפוך לבגיר.
גיל הילד ורצונותיו כשיקולים חשובים לעניין קביעת המשמורת
פקידת הסעד, שממונה על ידי בית המשפט כדי לברר את מצב הילד בתוך המשפחה, צריכה לבדוק האם היא מזהה מצוקה רגשית בעקבות התפקיד שניתן לו. אם הפקידה רואה כי הילד לא רוצה לבחור וכי הוא מעדיף לשמור על נייטרליות, בית המשפט צפוי לא לקבוע משמורת גם אם הפקידה המליצה על אחד הצדדים. לנושא הזה יש תקדימים בבית המשפט בישראל, ובמיוחד כאשר הילד עבר את גיל 16.
מהם היתרונות של משמורת משותפת?
ללא קשר לקביעת משמורת על ידי בית המשפט, אין כל ספק כי למשמורת משותפת יש יתרונות רבים. הילד נשאר בקשר עם שני ההורים, מחלק את זמנו שווה בשווה ביניהם, ובסופו של דבר, אמור גם להוריד את רמת הקונפליקט בין ההורים, גם אם הם התחילו את חייהם מחדש עם בני זוג חדשים.
משמורת משותפת היא האידיאל עבור ילדים קטנים, אם כי עם ילדים גדולים, בית המשפט בוחר לפעמים שלא לבחור, ולתת להורים, בשיתוף הילד, להגיע להחלטה הנכונה והטובה ביותר.
פרמטרים לקביעת משמורת
יש מספר פרמטרים שנועדו להכריע בנושא משמורת לילד, והם כוללים את צרכי הילד, הענקת בטיחות ויציבות לילד, וכמובן העמדה שלו. כל ילד בר דעת בגילאים קטנים יודע להכריע איפה טוב לו יותר, ובית המשפט צריך לקחת זאת בחשבון.
אם בעבר הייתה הסכמה כללית לתת העדפה מובנית לאם, כיום המצב הוא שונה. בית המשפט תיקן את האפליה הזו וכעת, אם האם לא מצליחה להוכיח כי האב אינו כשיר, סביר שיקבל משמורת משותפת על הילד.
קביעת המשמורת נוטה להיות מורכבת יותר ככל שהילדים צעירים יותר
כאשר בית המשפט מגיע להחלטה לגבי משמורת יחיד או משמורת משותפת, הוא צריך להסתכל גם על הפן הפרקטי. כלומר, המגורים של ההורים, המעורבות שלהם בחיי הילד, טיפול ההורה בילד בתקופת הנישואים ועוד.
יש להסתכל גם על הקשר הנוכחי בין ההורים ועל היכולת שלהם לכלכל אותו ולטפל בו בצורה נאותה. כל הפרמטרים הללו הם רלוונטיים וחשובים כאשר הילדים הם קטנים, אך כאשר הם גדולים יותר, המשמעות של כך פחותה.
שיקולים בקביעת משמורת על בני נוער בגיל העשרה
ילד בגילאי 16 או 17 הוא כזה שיכול להתנהל בעצמו. הוא לא ירצה לעקור את עצמו למקום מגורים רחוק יותר, ולא ירצה להתנתק מחייו החברתיים או המקצועיים. לכן, החלטת בית המשפט לגבי משמורת במקרה כזה היא אינה רלוונטית, גם אם האם מצליחה להוכיח שהאב הוא הורה פחות מעורב.
בית המשפט יתחשב במציאות, ויבין כי כל החלטה בנושא הזה היא לא כל כך רלוונטית, ובכל מקרה, תפסיק להיות תקפה לאחר תקופה של שנה או שנתיים, ולכן, מחליט שלא להתערב.
משמורת, חלוקת זמנים והסדרי ראייה
התערבות בית המשפט בנושא משמורת לילדים גדולים יכולה להסתכם בחלוקת זמנים שווה בין ההורים, אך גם כאן, אין באמת יכולת להתערב בחייו של הילד לאורך זמן. ילד בן 16 ומעלה שלא רוצה להתערב ולהכריע בשאלה לגבי המשמורת עליו, יכפה למעשה על בית המשפט שלא להכריע ולא לקבוע הורה משמורן או משמורת משותפת עליו.
גם הנושא של חלוקת הזמן ההורי והסדרי הראייה הם פחות רלוונטיים, כי מדובר באדם בוגר, פחות או יותר, ולבטח כזה שעסוק במטלותיו שלו במרבית היום, כך שגם אם ירצה, לא בטוח שיצליח לראות את הוריו בצורה שווה.
החופש שלא לקבוע משמורת – גם אי החלטה היא החלטה
כל הליך גירושין הוא שונה ומורכב בפני עצמו. גם בהליכים שנראים על פניו פשוטים ביותר עלולים להיווצר בעיות, ויש תקדימים לכך. אנשים מגלים חוסר שביעות רצון לגבי מזונות או זמן עם הילד, או, כמובן, אי עמידה בהוראת בית המשפט, מצידו של הילד או הצד השני.
הדרך הכי טובה עם ילדים מבוגרים היא פשוט לשחרר אותם, ולתת להם חופש לא לקבל החלטה שכזו, שעלולה לפגוע באחד ההורים. במקרה כזה, העדר הצורך של בית המשפט להכריע בנושא המשמורת הוא מבורך. משפחות רבות פשוט צריכות מעט זמן כדי להסתגל למצב החדש, ולהתחיל לחיות את חייהם החדשים בצורה נכונה.
בשורה התחתונה
ההנחה כי בית המשפט צריך להכריע בכל מצב היא שגויה. יש מקרים, בדיוק כמו בנושא משמורת על ילדים מבוגרים, בהם הדרך העדיפה היא פשוט להימנע. יש לעשות את כל התהליך בצורה מסודרת, לעבוד עם פקידת סעד, לשמוע את עצתה, ואף לנהל דו שיח נכון ובוגר בין שני הצדדים, בשיתוף הילד.
עם זאת, כאשר מזהים מצוקה, ורואים כי קביעת משמורת יחיד או משמורת משותפת תפגע בילד, הדרך הטובה ביותר היא לא לבחור, ולתת לדברים להסתדר מעצמם. המטרה העליונה, הנשמרת במקרה של אי מתן משמורת, היא טובת הילד, וכאשר טובתו תגיע בעצם אי הבחירה, הרי זה מבורך.
