מערכת המשפט בישראל פועלת לנוכח עקרונות המשפט המקובל והמשפט העברי, במיוחד כאשר מדובר בדיני משפחה. כלומר, הערכאות המשפטיות בישראל שופטות ודנות לפי סט ערכים שמקורו עוד בהלכות ובתקנות הדת היהודית, כביטוי ועדות להיותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. על כן, מערכת המשפט נותנת מקום לעילות לגירושין כגון עקרות כעילת גירושין.
לפיכך, בהתאם לכתוב במסכת גירושין, קיימות עילות גירושין אשר לנוכח קיומן זכאי מי שהעילה עומדת לזכותו לדרוש מבן/ת זוגו להתגרש, כאשר זכות זו מגובה בדרישתו של בית הדין הרבני אשר נותן לה מעמד של פסק דין והחלטת בית דין.
כמו כן, מרכזית וחשובה מבין עילות אלו היא עקרות כעילת גירושין, כעילה הקיימת ל- 2 הצדדים השונים בנישואים ברבנות, כלומר הן לגבר והן לאישה, כאשר לנוכח חשיבותה של עילה זו כמו גם שכיחותו הרבה של הליך כדוגמת גירושין, נרחיב אודותם במאמר הקרוב.
הסכמי הסטטוס קוו והשפעתם עד היום
בהמשך לכך, הסיבה להחשבתן של עילות גירושין אשר מקורן עוד בהלכה ובעת העתיקה, נובעת מהעובדה כי בעת קום המדינה נכרתו הסכמי סטטוס קוו בין נציגי הציונות הדתית והרבנות הראשית דאז, לבין נציגי המדינה הצעירה ובראשם דויד בן גוריון.
כחלק מאותם הסכמים, נקבע כי ב- 4 ענפים והיבטי חיים מדינת ישראל תשמור על צביון דתי וכזה אשר מגלם את היותה יהודית, גם אילו מאפיינים אלו באים על חשבון ערכים אחרים מעולם המשפט, כמו שוויון או חופש הפרט. כמו כן, אותם ענפים נקבעו להיות – שבת, חינוך, כשרות, ודיני משפחה, קרי גירושין ונישואין.
גילום הסכם הסטטוס קוו במערכת המשפט
כלומר, במסגרת אותו סטטוס קוו נקבע כי למעשה כלל ענייני הנישואין והגירושין במדינת ישראל יערכו על ידי הרבנות הראשית ובאי כוחה, בתי הדין הרבניים, כמו גם כי נישואין אלו יהוו האפשרות היחידה לנישואים שמוכרים על ידי המדינה.
כך למעשה גם בני דתות אחרות אינם רשאים להתחתן במסגרת שאינה המסגרת הדתית של אותה מדינה, כאשר הדבר נכון הן לנוצרים דרוזים מוסלמים וצ'רקסים, כמו גם כמובן איסור על נישואין בין בני דתות שונות, ואיסור על נישואין בין בני אותו המין.
בנוסף לכך, הדבר נכון לא רק עבור כינון קשר נישואין, אלא גם עבור סיום קשר נישואין, קרי גירושין, כאשר אף על פי כי גם לבית המשפט לענייני משפחה קיימת הזכות לדון ולערוך חלקים מהותיים מהסכם גירושין שבין בני זוג, בסוף הערכאה אשר רשאית לאשרר ולנסוך תוקף לתוך הסכם גירושין או גירושין כשלעצמם – היא הרבנות הראשית ובא כוחה, בית הדין הרבני.
גירושין לנוכח עילות גירושין
זאת ועוד, כי בעת הצורך של בית הדין הרבני לבחון מקרי גירושין, מתוקף הסתכלותה של הדת היהודית על התא המשפחתי כמוסד מכובד ושיש לשאוף על שמירת שלמותו עד כמה שניתן, בהינתן היעדר הרצון המשותף של בני הזוג לסיים את הנישואין, כלומר אילו אחד מבני הזוג אינו חפץ להתגרש, אזי שכדי שבית הדין הרבני יתמוך ויוציא לפועל את הגירושין – חייבת להיות קיימת עילת גירושין מוצדקת.
האם מוכרחים להציג עילת גירושין כדי להתגרש?
בנוסף לכך, אין הדבר אומר כי רק בהינתן עילת גירושין ניתן להתגרש, כאשר אילו 2 בני הזוג חפצים לסיים את הנישואין, צפוי בית הדין הרבני לאפשר זאת מפאת העובדה כי לא קיים עוד סיכוי לשלום בית. אך מנגד, אילו אחד מבני הזוג ידרוש את קיומם של הנישואים על אף חוסר רצון של מקבילו, בית הדין הרבני צפוי לנסות לאפשר לכך לקרות, אלא אם כן כפי שצוין – קיימת עילת גירושין מוצדקת.
עילות גירושין
בהמשך לכך, עילות גירושין משתנות במידה מסוימת בהתאם למגדרו של הטוען להן, כך לדוגמה קיימות עילות אשר הינן בלעדיות לגבר, לעומת עילות גירושין אשר הינן מנת חלקה של האישה בלבד. דוגמה לכך ניתן לראות מסעיף האלימות, אשר מהווה עילת גירושין בלעדית עבור אישה אשר סובלת מאלימות בעלה, כאשר לא עומדת עילה זו עבור בעל אשר סובל מאלימות אשתו, כמו כן בהינתן בגידה או הדחה למעשים שאינם עולים בקנה אחד עם אורח חיים דתי, יכול לטעון בעל לעילת גירושין כנגד אשתו, כאשר עילה זו צפויה להתקבל.
מנגד, ישנן עילות אשר משותפות ל- 2 בני הזוג מבלי לתלות את מגדרו של הטוען להן, כדוגמת עילה אודות מומים ומחלות, אשר אילו אחד מבני הזוג נחשף לקיומם של כאלו אצל אשתו / בעלה, אזי שיש בכך גם בסיס לעילת גירושין קבילה, כאשר כמובן שגם עקרות בה נדון בהרחבה מהווה עילת גירושין שקיימת ל- 2 הצדדים.
עקרות כעילת גירושין
זאת ועוד, כי אחת מן החזקות שבעילות הגירושין אשר קיימת ל- 2 הצדדים היא עילת העקרות, אשר לנוכח קיומה רשאי מי מבין בני הזוג לדרוש את סיומו של הקשר, כאשר הוא מבקש לפצוח בדרך חדשה וחיים עצמאיים לנוכח העובדה כי הוא מעוניין להעמיד צאצאים, כאשר אילו יעשה זאת בעת היותו נשוי אלו ייחשבו לממזרים, כאשר לנוכח זאת הוא מבקש להתגרש.
הגדרתה של עקרות בעיני ההלכה היא חוסר היכולת להביא ילדים לעולם במשך עשור שלם, כאשר הסיבה לכך וההצדקה למהלך שכזה, אשר עלול להיתפס במבט ראשוני כמעט אנוכי ואכזרי, היא שכינון הנישואין מלכתחילה נועד למען הקמת משפחה בישראל, כאשר הדבר מלווה כמובן בהבאת ילדים.
לפיכך, לנוכח המצווה הגדולה והערך הרב שהדת ומוסדותיה עד היום רואים בכמצווה כמצוות פרו ורבו, היעדר היכולת לקיימה מצדיק את פירוקו של קשר הנישואין ומתן האפשרות לחפץ בכך להקים משפחה בשנית למען יוכל להפיץ את זרעו.
סירוב לנוכח עילת גירושין – סרבנות גט
על כל אלו ועוד, כי לעתים ישנם בני זוג אשר הן מפאת היעדר הסכמה על האופן בו הגירושין נערכו (כלומר חוסר שביעות רצון מתנאי ההסכם) או שמא מפאת חוסר רצון להתגרש כליל, מסרבים לתת או לקבל את הגט ובכך למעשה מונעים את האפשרות לגירושין תקינים.
הסיבה לכך היא שכחלק מהנהגת כללי המשפט העברי, מחויבים בני זוג יהודים אשר חפצים להתגרש לקיים טקס הלכתי שמהלכו הגבר מגיש למעשה את גיטו (שטר קלף) לאשתו עד אותו הרגע, בעודו מגרש אותה ומתיר אותה לכל. כמו כן, חלק מהותי בהליך זה הוא הסכמתם החופשית של 2 הצדדים לקבל או לתת את הגט, באופן שלא יכריז על אותו גט כגט מעושה, כזה אשר אין לו תוקף.
כמו כן, בעבר סרבנות גט הייתה מנת חלקם של גברים בלבד, עד אשר המצאת חרם דרבנו גרשום אשר התרחש בימי הביניים באירופה, אשר היווה קובץ חוקים ותקנות אשר אוסר על גירושה של אישה בלית רצונה, כמו גם על נישואין לאישה נוספת בעוד אותו אדם עודנו נשוי, כאשר בכך למעשה השווה לחלוטין רבנו גרשום מאור הגולה את זכויותיהן של נשים לשל גברים בנוגע לזכות קבלת ומתן גט.
לפיכך, עולה קושי מסוים בהינתן סירובו של מי מבין בני הזוג להתגרש על אף כי בית הדין הרבני הנפיק בעבורו חובת מתן / קבלת גט, שכן לא ניתן לחייבו, והיעדר הסכמתו תוקע ומונע מבן/ת זוגו עד עתה להמשיך בחייהם האישיים.
סנקציות כנגד סרבני גט
אי לכך ובהתאם לזאת, באופן אשר גובר בשנים האחרונות והגיע לשיא אשתקד, פועלים בתי הדין הרבניים וכלל מוסדות המדינה ביד קשה וחריפה כנגד סרבני גט, כאשר לנוכח סירובו של אדם לקבל או לתת גט, הוא צפוי לעמוד בפני סנקציות קשות.
כחלק מאותן הסנקציות, אשר עלולות להתגבר לנוכח הזמן אשר במהלכו עיגן הסרבן את מקבילו לנישואין, יוטל עליו צו איסור יציאה מן הארץ, תישלל ממנו הזכות לחדש דרכון או רישיון נהיגה, רישיונות מקצועיים אשר המדינה מנפיקה כדוגמת רישיון עו"ד, רופא וכן הלאה עלולים להישלל ממנו, והוא עלול אף למצוא עצמו לבסוף במאסר בפועל, כפי שקרה במרץ 2019.
זאת ועוד, כי כחלק מסל הכלים הרחב שננקט כלפי אותם סרבנים, נהוג להטיל עליהם עיצומים כספיים מהותיים, כאשר הם נאלצים לשלם מדי חודש דמי מזונות בעבור הגורם אותו הם מעגנים, כאשר אילו מדובר בסרבני גט, הם עתידים להיות מחויבים בתשלום כתובה מלא, כאשר אילו מדובר באישה – היא צפויה לאבד את כתובתה ודמי המזונות עבורה.
לסיכום – עקרות כעילת גירושין והשלכותיה
כפי שניתן ללמוד מן הכתוב לעיל, בעת קיומה של עילה אשר מוכרת על ידי בית הדין הרבני כמוצדקת, כפי שקורה בעניינה של עקרות, בית הדין הרבני צפוי לעמוד לצד הצד הטוען לגירושין, בשל העובדה כי הוא מעודד ותומך בשאיפותיהם של בני זוג להתרבות ולהביא ילדים לעולם, כחלק מהשקפת עולמו הדתית.
לפיכך, במידה ומי מבין בני הזוג אשר נמצא בקשר נישואין לא יצליח להביא ילדים ביחד עם מקבילו, הוא רשאי לטעון בשל כך לעילת גירושין בשל עקרות, כאשר לנוכח תביעה זו בית הדין צפוי לדרוש את קיומו של מתן גט, כלומר – גירושין.
בנוסף לכך, אילו מי מבין בני הזוג יסרב לקבל או לתת את הגט וכפועל יוצא מכך לחבל בהליך הגירושין התקין בעודו מעגן ומונע מבן הזוג אשר ביקש להתגרש לקיים זאת ולשלול ממנו את זכותו לבחירה חופשית, הוא צפוי לעמוד בפני עיצומים וסנקציות מטעם מוסדות המדינה השונים, אשר ישאפו להצר את צעדיו עד אשר יתרצה ויקיים את ההליך לאשורו.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי.
