ידוע לכל כי כחלק מהליך גירושין על בני הזוג לקיים הפרדת ממון אשר מבטאת ומגלמת למעשה את היותם מעתה ואילך 2 אינדיבידואלים אשר חדלים מלהתנהל כזוג וכישות אחת, כאשר ההיבט הכלכלי הוא לרוב בעל ההשפעה העמוקה ביותר על בני הזוג, כיוון שהוא משליך במידה רבה גם על יכולתו של מי מבינם להתנהל כלכלית כעת כאשר באופן יחסי הוצאותיו גדלו אל מול הכנסותיו.
לעומת זאת, כחלק מחלוקת הממון והנכסים אשר נעשית בעבור בני זוג לעת גירושין, חלוקה אשר יש לה פנים רבות ואפשרויות שונות, על בני הזוג לקיים בעניינם גם חלוקת חובות, בעודם משתתפים בחובות אשר קיימים לטובת מי מהם, בהינתן נסיבות מסוימות.
לפיכך, לנוכח החשיבות הרבה לסוגייה, כמו גם כי מדובר בהליך אשר הופך לשכיח ונפוץ בחברה המערבית בכלל ובישראל בפרט, במאמר הקרוב נרחיב אודות שיתוף חובות לאחר גירושין.
באיזה חובות קיימת החובה להתחלק?
בהמשך לכך, קיימים הבדלים בין חובות אשר בגינם על בני הזוג להתחלק ולשאת בנטל המשותף, לבין חובות אשר הינם פרי ידו ובהתאם לכך מנת חלקו של רק אחד מהם, כפי שמיד נדגים. כלומר, בעת הצורך לבחון האם על 2 בני הזוג לשאת בנטל החוב, יש לבחון את הסיבה שלשמה החוב נוצר מלכתחילה.
חלוקת חובות בעקבות הוצאות שוטפות
רוצה לומר, אילו מדובר בחובות אשר נסובו לבני הזוג בעקבות הוצאות שוטפות כדוגמת חשמל, מים, ארנונה, הוצאות מזון, הוצאות בגין ילדיהם המשותפים, רכב, תחזוקת נכס כדוגמת דירת מגורים וכן הלאה, אזי שעליהם להתחלק יחדיו בהוצאות אשר קיימות כעת בעקבות זאת.
הסיבה לכך היא כאמור העבודה שמדובר בחובות אשר נוצרו למען רווחתם המשותפת של בני הזוג ובני ביתם, כאשר כתוצאה מכך אין זה נכון שרק צד אחד יישא בעלויות הנלוות להם, אף אם ההוצאות נעשו פיזית רק על ידי אחד מהם.
חלוקת חובות בעקבות כישלון עסקי
זאת ועוד, כי גם בעבור כישלון עסקי של מי מבין בני הזוג, כאשר אחד מהם נקלע לחובות בגין משלח ידו, על בני הזוג להתחלק ולשאת יחדיו בהשלכותיו של אותו חוב. כאשר כתוצאה מכך, אילו לאחד מבני הזוג קיים חוב משמעותי בעניינו, לעת הפרדת ממון אשר עתידה להתרחש, מחצית מן החובות הללו יעבור גם בעבור בן/ת זוגו.
הסיבה לכך היא ראייתו של משלח יד כמרכיב שמהווה חלק בלתי נפרד מההון המשותף הקיים לטובת בין הזוג על ידי ערכאות משפטיות, כאשר כפי שנכון להקנות לכל צד בגירושין זכויות אודות נכסי קריירה שונים, כך נכון גם לבצע חלוקת ממון בשל חובות הקיימים בשל כך.
חובות אשר לא קיימת עבורם חובת החלוקה
לעומת זאת, קיימים חובות אשר בגינם בני הזוג לא מוכרחים להשתתף ולהתחלק, כאשר מדובר במעשים אשר לא היו ידועים לבן הזוג הנגדי, או כאשר טיבם או אופיים של אותם מעשים אינו מצדיק את תשלומם מצד בן הזוג הנגדי.
כך לדוגמה, כאשר בן זוג מחזיק בחוב אשר הינו תולדתם של מעשים פליליים, כדוגמת הימורים, או כאשר הינו למעשה בוגד בבן הזוג הנגדי, אזי שמדובר בחובות אשר על בן הזוג שלא יצרם אינו מוכרח להשתתף ולשאת בתשלומם.
חוב פיקטיבי
בנוסף לכך, לעתים כחלק ממאבקי הרכוש המכוערים אשר מתקיימים בעבור בני זוג אשר הגיעו לכדי הצורך להתגרש, נוהג אחד מבני הזוג למעשה להבריח ולהעלים ממון הקיים בחזקתו, על מנת להגדיל את סך הרכוש אשר אודותיו קיימת החובה להתחלק, כאשר פועל יוצא מכך הוא הותרת חלק גדול יותר מהרכוש המשותף בחזקתו.
כחלק משיטה זו לעתים מומצאים חובות, כאשר מעניק הצד שפועל שלא בתום לב מתנות למקורביו או גורמים אשר אינו מקיימים עימו התקשרות כלכלית קיימת, על מנת להחריג נכסים אשר אודותם עתידה להתקיים החובה לחלוקה.
כמו כן, שכיח לראות גם המצאת חובות כאשר אותו צד למעשה רוכש שירותים מגורמים מסוימים למען יצירת חוב בעניינם, חוב אשר כמובן יגבה גם מן הצד הנגדי, קרי בן הזוג שאינו מודע כלל לפעולות אלו.
מקרים שכאלו מתרחשים בעיקר כאשר לא קיימת מודעות גבוהה מצד אחד מבני הזוג אודות האופן בו מתנהלת כלכלת הבית, כאשר אינו מודע להון הקיים בעבור 2 בני הזוג, וכתוצאה מכך אינו יכול לדעת ולהתריע, במידה ואכן מתקיימת הברחת הון שכזו אשר תכליתה הימלטות מקיום חלוקת משאבים מאוזנת ושווה על פי החוק.
חובות לאחר מועד הקרע
זאת ועוד, כי גם בין העת שבה נוצר הקרע בין בני הזוג ועד לגירושין דה פקטו עלולים להיווצר חובות בעבור בני הזוג, כאשר לנוכח קיומם עולה השאלה האם מדובר בחוב אשר 2 בני הזוג אמורים לקחת בו חלק, או שמא מדובר במעשים אשר אף על פי כי בני הזוג עודם יחדיו, ראוי כי יעמדו לחובת יוצרם.
לפיכך, במידה והחוב נוצר לאחר ההחלטה וההבנה כי עתיד הזוג להתגרש, במידה ומדובר בהוצאה אשר אינה קשורה ומקדמת את משק הבית כשלעצמו, כאשר בן הזוג מקיים הוצאות שנועדו אך ורק מטעמי נקמנות אישיים, יכול בן הזוג אשר לא היה מעורב בהוצאות אלו לדרוש את זקיפתן לחובת רק אחד מהם, בעוד חובת ההוכחה כי ההוצאה אינה רלוונטית לשניהם חונה בקרב התובע.
מדוע מלכתחילה קיים הצורך להתחלק בחובות?
בהיבט אחר, שאלה משמעותית אשר טרם התייחסנו אליה היא מדוע קיים הצורך מלכתחילה להתחלק בחובות אשר נוצרו כחלק מנישואין, קרי מדוע קיים צורך לבצע הפרדת ממון שווה ומאוזנת, במקום לקיים הפרדת ממון אשר מתחשבת באופיים ונסיבותיהם של בני הזוג.
הסיבה לכך היא שבמדינת ישראל לנוכח חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, נקבע כי בהיעדרו של הסכם ממון על בני הזוג לקיים הפרדת ממון שווה ומאוזנת לנוכח עיקרון איזון המשאבים והפרדת הרכוש, כפי שהופיע בחוק כדלקמן:
"לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה" – חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 סעיף 3א.
אי לכך ובהתאם לזאת, כאשר בני זוג לא מחזיקים בהסכם ממון או כאשר למעשה הינם בוחרים להיעזר בברירת המחדל אשר העמידה המערכת המשפטית לטובתם, עליהם להתחלק בכלל נכסיהם בצורה שווה, כאשר כאמור חובות מהווים חלק מהנכסים הקיימים בעבור בני זוג, פשוט כנכס שלילי ולא כחיובי.
הסכם ממון ויתרונותיו בעיקר בעבור הסכם ממון
בנוסף לכך, לנוכח קביעת החוק כי בהיעדר הסכם ממון על בני הזוג לקיים הפרדת ממון שוויונית, גדלה חשיבותו ושכיחותו של הסכם ממון בשנים האחרונות. הסיבה לכך היא שבאמצעות הסכם זה יכולים בני הזוג לקיים הפרדת ממון והון לנוכח עקרונות וערכים אישיים אשר משקפים את מערכת היחסים שלהם ונסיבות חייהם.
כך לדוגמה יכולים לקבוע בני הזוג כי חובות אשר נוצרו בגין משלח ידו של מי מהם לא עתידים להתחלק בינם לבין עצמם, כמו גם כי בהינתן חובות אשר נוצרו בחטא, כפי שקורה בעת חובות בגין הוצאות רומן או הוצאות הימורים, על הצד אשר יצר את החוב לפצות ולתת תמורה בשל כך עבור הצד שלא פעל באופן זהה.
כמו כן, יתרון נוסף ומהותי של הסכם הממון, הוא יכולתו לחסוך מלכתחילה מהטינה והדם הרע אשר נלווה להסכם כדוגמת הסכם גירושין, זאת בשל העובדה כי משנחתם ההסכם והתבצעה כריתתו בין בני הזוג, אזי שכעת הפרדת הרכוש עתידה להתרחש כאשר הכול ידוע והרשות נתונה.
מעמדו של הסכם ממון כפסק דין
זאת ועוד, לאור העובדה כי כחלק מכריתתו של הסכם ממון על בני הזוג למעשה להגישו לאשרור ערכאה משפטית כפי שצוין בהתאם בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, אשר הוזכר טרם לכן, עצם יכולתו של מי מבין בני הזוג לערער אודות אשר נחתם בהסכם, ולדרוש את שינויו העתידי, קטנה משמעותית. כפי שמופיע בחוק במילותיו שלו בסעיף 2:
"(א) הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.
(ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו."
רוצה לומר, בשל אישורו של הסכם ממון על ידי ערכאה משפטית, כמו גם כי במהלך חתימתו מבררת הערכאה המשפטית עם בני הזוג כי הם מודעים להשלכותיו של ההסכם, כמו גם לתוקפו המחייב וכאשר הם חותמים על המסמך מרצונם החופשי בלבד, קשה עד כמעט בלתי אפשרי לשנות או לבטל הסכם ממון חתום.
גישור כחבל הצלה בעבור חובות כבדים
זאת ועוד, כי אילו בני הזוג לא הגדילו לקיים הסכם ממון בעבורם מבעוד מועד, אזי שקיימת להם אפשרות נוספת בה יוכלו לערוך את עניינם הכלכליים על פני מי מנוחות, בעודם פונים להליך גישור אובייקטיבי.
כלומר, הליך גישור הוא למעשה משא ומתן ישיר בין בני הזוג בתיווכו של מגשר צד ג' אשר מטרתו אינה להביא לחלוקה שווה ושוויונית כפי שמתקיים במסגרת עיקרון איזון המשאבים בבית המשפט, אלא להביא להסכמה אשר תביא את בני הזוג לעמק השווה וכיוצא בכך יוכלו לקיים גירושין ברי קיימא, כאשר אף על פי שהחובות לא עתידים להתחלק בצורה מאוזנת, הם עתידים (במידה וההליך יצלח) להתחלק בצורה מוסכמת על 2 הצדדים.
יתרונותיו של הליך הגישור בהקשר חלוקת חובות – חשאי ומהיר
בנוסף לכך, בני זוג לעתים חוששים מקיומם של וויתורים והסכמות כחלק מהליך הגישור, מפאת החשש שמא מדובר בוויתורים אשר הסכמתם נעשתה באופן תיאורטי ובכך הם למעשה חושפים את עמדתם אל מול בן הזוג הנגדי, אשר עושה שימוש בנכונותם לוותר כאמצעי לחץ עתידי במסגרת תביעת גירושין, כאשר הליך הגישור משמש למעשה למראית העין בלבד.
אי לכך ובהתאם לזאת, חשוב לציין כי הליך הגישור זוכה לחיסיון מוחלט לאורכו, כאשר חיסיון זה מתגלם בעובדה שחל איסור מוחלט ושאינו משתמע ל- 2 פנים על בני הזוג לעשות שימוש בהבנות ובהסכמים אשר כוננו במסגרת הליך הגישור כתשתית או הנחת מוצא אשר על גביה יתבססו במהלך תביעת גירושין אשר תתקיים לאור כשלונו של הליך זה.
כלומר, אילו הליך הגישור לא יישא פירות, אף ולו אחת מההבנות אשר נעשו במסגרתו תיכפה על מי מבין הצדדים בעודם ממשיכים במסעם לגירושין במסגרת ערכאה משפטית כדוגמת בית המשפט לענייני משפחה ו/או בית הדין הרבני.
לסיכום – חלוקת חובות כחלק מהצורך לקיים הפרדת ממון וכסוף מעשה במחשבת תחילה
כפי שניתן להבין מן הכתוב לעיל, חלוקת חובותיהם של בני הזוג מהווה עדות נוספת לאופן האבסולוטי בו רואות הערכאות השונות את הצורך לקיים הפרדת ממון מוחלטת ושווה, כזו אשר כמעט ולא נותנת את דעה אודות נסיבותיהם הכלכליות של כל אחד מבני הזוג כל עוד לא קיים מסמך קביל הגורס אחרת.
כמו כן, לנוכח היעדר היחס הנ"ל, גדלים שכיחותם ומשקלם של אמצעים כדוגמת הליך גישור וכריתת הסכם ממון, שכן מדובר באמצעים אשר יכולים במידה רבה לסייע ולהבטיח לאדם הנעזר בהם כי ענייניו הכלכליים יופרדו ויתקיימו באמצעי אשר מגלם את אמונתו ומהווה פרי ידם של בני הזוג.
מנגד, חשוב להבהיר כי גם אילו נדרש מי מבין בני הזוג לשאת בחובות אשר אינו המקור ליצירתם, עליו לבחון האם מדובר בחובות אשר מצריכים את השתתפותו, או שמע מדובר בחובות אשר הינו מפטור מהם בשל העובדה כי נוצרו על ידי אחד מבני הזוג ומבלי יידועו של מקבילו, או כאשר מקורם פלילי, שכן במקרים שכאלו בן הזוג פטור מנשיאה בנטל הנ"ל.
אחרית דבר
לבסוף, אילו הנכם בפתחו של הליך גירושין אשר טומן בחובו חלוקת חובות בין בני הזוג, מומלץ במידה רבה להתייעץ עם שלל הגורמים המשפטיים הרלוונטיים כדוגמת עורך דין כדי לקבל תמונת מצב הולמת ועדכנית למצבכם המשפטי ולאשר נכון עבורכם באותה העת.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי.
