רכוש שהושג לפני הנישואין

גירושין מהווים הליך קשה כמו גם כזה אשר מערב יצרים ורגשות רבים, כיאה להליך אשר כורך בתוכו הפרדה מלאה של רכוש וחומר בין מי שעד לאחרונה חלקו תא משפחתי וקיימו חיים משותפים. כמו כן, סוגייה אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהליך הגירושין היא כיצד יש לנהוג בעניין הרכוש אשר בני הזוג מחזיקים בו לעת הפרידה, ובמיוחד זה אשר צברו בטרם נישאו, כאשר מדובר בשאלה אשר משתנה במידה רבה לנוכח הבנות שקיים הזוג בטרם לכן.

כלומר, האופן בו זוגות בעלי רכוש זהה לחלוטין מחלקים ומפרידים את הממון וההון הקיים להם לעת גירושין משתנה באופן חסר תקדים לנוכח הסכמים שכוננו בראשית או מהלך הדרך, כאשר היעדרם או קיומם משנה בצורה דרמטית את המצב.

לפיכך, לנוכח שכיחותו הרבה של הליך הגירושין, כמו גם בעקבות ההשלכות הרבות שקיימות לאופן החלוקה, במאמר הקרוב נרחיב אודות האופן בו רכוש שהושג לפני הנישואין מחולק.

הסכם ממון כאמצעי האידיאלי

בהמשך לכך, בטרם נבאר ונדגים את שהחוק קובע בעניינו של רכוש אשר היה בחזקת מי מבין בני הזוג בטרם אלו נישאו, יש לתת את הדעת אודות הסכם הממון והיכולת שלו להסדיר מלכתחילה שאלות שכאלו, בשל העובדה שהוא מכיל בתוכו הבנות מודולריות המשתנות במידה רבה.

רוצה לומר, הסכם ממון מאפשר לבני הזוג לעגן ולמסד את האופן האישי בו הם עצמם מעוניינים לבצע חלוקת רכוש במסגרת גירושין, כאשר לנוכח זאת כלל הרכוש הקיים בחזקתם, בין אם הושג במהלך נישואיהם או שמא דווקא כרכוש שנצבר מבעוד מועד – יתחלק בהתאם לאשר נכרת במסכם הסכם הממון.

הסכם ממון כחוזה משפטי מחייב

הסיבה לכך היא היותו של חוזה ממון חוזה משפטי מחייב אשר חתמו עליו בני הזוג מרצון ובהסכמה מלאה לנוכח הבנת השלכותיו והאופן בו הוא ישפיע על הפרדת רכוש וממון אילו כזו תתרחש. כמו כן, מפאת היעדר שביעות רצון של רבים מהאלטרנטיבה הקיימת בהיעדרו של הסכם ממון, שכיחותם של הסכמים אלו עולה בעת האחרונה ביתר שאת, כעדות נוספת לאופן השונה בו החברה כיום רואה את זכויות הקניין של כל אינדיבידואל גם אילו זה נשוי.

בהיעדרו של הסכם ממון – חלוקת משאבים לפי עיקרון איזון המשאבים והלכת השיתוף

בנוסף לכך, במידה ולא קיים הסכם ממון בידיו של בני הזוג, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, נקבע כי כאשר בני זוג מתגרשים עליהם לחלק את רכושם המשותף כמו גם זה אשר היה קיים בחזקתם טרם לנישואים – בהתאם להלכת השיתוף ועקרון איזון המשאבים.

עיקרון איזון המשאבים מרמז בשמו כי לאורו יש לחלק את הרכוש בצורה שוויונית ומאוזנת, קרי כל אשר נצבר לטובת בני הזוג במהלך היותם נשואים, עתיד להיחלק באופן שוויוני לחלוטין ומבלי להגדיל או להקטין את חלקו של מי מבין בני הזוג אודות הממון המשותף, כתלות בתרומתו היחסית למצבו הכלכלי של משק הבית.

הסיבה לכך היא התפיסה כי לא ניתן לכמת ולהעריך את תרומתו של מי מבין בני הזוג לטובת הקשר המשותף, שכן ישנה עשייה כמו גם וויתורים אשר נעשים במהלך הדרך שלא ניתן לספור ולבצע עבורם היוון מדויק אשר יהיה הוגן עם 2 הצדדים.

הלכת השיתוף – גם בעבור רכוש שהושג טרם הנישואין

לעומת זאת, סלע המחלוקת כמו גם הגורם אשר משכנע רבים לקיים ולכרות הסכם ממון, נובע דווקא מפסיקת החוק בהינתן רכוש וממון אשר היה קיים ברשות מי מבין בני הזוג בטרם הנישואין, כאשר נבחן הצורך לבצע חלוקה לנוכח קיומה של הלכת השיתוף.

אותה הלכה גורסת למעשה כי אף על פי שמדובר בממון אשר היה בלעדי ושייך רק לאחד מבני הזוג בטרם הנישואין, אותו בעל ממון נהג שיתופי עם בן/ת זוגו, כאשר לנוכח זאת גם כאשר הגיע הצורך לבצע חלוקת ממון ורכוש קיימת לבן הזוג הנגדי, כלומר זה שאין לו זכויות מעוגנות אודות אותו רכוש, זכויות שוות לפי עיקרון איזון המשאבים.

כלומר ולדוגמה, במידה ובני זוג מתחתנים כאשר בידי מי מהם קיימת דירה או נכס נדל"ני כלשהו, אילו בני הזוג יתגוררו יחדיו באותו נכס למשך פרק זמן, אזי שיש בכך כדי להעיד על כוונת שיתוף מצד בן הזוג אשר הינו בעל הנכס, כאשר לעת גירושים ייתכן במידה רבה כי תורה הערכאה המשפטית על חלוקה והענקת זכויות בנכס גם עבור הצד אשר טרם לנישואין לא החזיק בה.

הלכת השיתוף – לא רק עבור נכסים קדמונים

זאת ועוד, כי גם בעבור מתנות אשר אחד מבני הזוג מקבל לזכותו, כמו גם לעתים אף בגין ירושה אשר הוא קיבל כחלק מכספי עיזבון של מנוח שנפטר, לעתים עלולה לחול הלכת השיתוף. כמו כן, בעודנו באים להציב את הקו החורץ בין רכוש יחידני לבין רכוש משותף, נדמה כי ככל שציר הזמן מתקדם ההפרדה בין רכוש אישי למשותף מטשטשת עד לא קיימת בהיעדר הסדרת הסוגייה מבעוד מועד באמצעות חתימה על הסכם ממון.

גישור – כאשר מאוחר אך לא מאוחר מדי

בנוסף לכך, לעתים אף בשל היעדרו של הסכם ממון ניתן להגיע להסכמות ייחודיות אשר לא מערבות את יישומו החד משמעי של עיקרון איזון המשאבים, כאשר נעזרים בני הזוג בפנייה לידי מגשר על מנת לבצע הליך גישור כחלק מכריתת הסכם גירושין.

כלומר, אילו בני הזוג אינם מעוניינים מטעמים אישיים לקיים את הליך גירושיהם במסגרת הערכאות השיפוטיות השונות, אזי שהם רשאים לקיים הליך גישור כאלטרנטיבה באמצעותה יוכלו להתגרש כהלכה ובאופן אשר תואם ומשקף את ערכיהם ועקרונותיהם.

כך למעשה במסגרת גישור יכולים בני הזוג להחליט ולקבוע עצמאית את האופן בו הם מעוניינים לגדר ולשמור על נכסיו של כל אחד מהם או לחליפין להעניק פיצוי או גמול אחר בעבור שמירת זכויות אלו לטובת כל צד.

מדובר בהליך אשר הינו ידידותי בהרבה למשתמש לעומת צחצוח חרבות במסגרת בית המשפט, שכן הוא נעשה על פי מי מנוחות ומתוך כוונה להגיע להסכמה ותמימות דעים, אשר לעתים רבות עלולות לשנות במידה רבה את הליך הגירושין והמהירות בה ניתן להגיע להסכם גירושין מהיר יעיל וזול.

חלוקת הרכוש כתלות בזהות הערכאה השופטת

זאת ועוד, כי היבט נוסף אשר משפיע במידה רבה על האופן בו הרכוש יחולק על ידי בני הזוג הוא זהות הערכאה השיפוטית אשר תערוך את גירושיו של הזוג. כלומר, כיום בישראל ישנם 2 גורמים אשר מחזיקים בסמכות לדון ולפסוק בענייני גירושין, כאשר מדובר בבית המשפחה לענייני משפחה כמו גם בבית הדין הרבני, 2 גופים אלו מחזיקים בסמכות לדון בכלל תנאי ההסכם, פרט להחרגה טרייה מהעת האחרונה המדירה את בית הדין הרבני מלדון במזונות ילדים, כמו גם החרגה עתיקת יומין המונעת מבית המשפט לאשרר נישואין ו/או גירושין.

כמו כן, ההבדל הקיים בין הערכאות לא מסתכם אך ורק בסמכויותיהן השונות, אלא גם בעקרונות המנחים אותן לעת חריצת דין. כך למעשה בית הדין הרבני שופט בעיקר לנוכח עקרונות המשפט העברי, בעודו מייחס חשיבות רבה לעילות גירושין כאמצעי אשר לפיו נקבעת מידת הפיצוי אשר מגיעה למי מבין המעורבים בהליך.

מנגד, בית המשפט לענייני משפחה לא נוהג להפחית או להגדיל את זכויותיהם של בני זוג לנוכח עילות גירושין אשר מהוות מעין "הטלת אשמה" כנגד אחד מבני הזוג, כאשר לתפיסתם אין לסמן אשמים או אחראיים לסוף גירושין, שכן מדובר בהחלטה משותפת.

לפיכך, לעצם זהות הערכאה יש משקל רב על השאלה האם הרכוש אשר נצבר הן במהלך הנישואין והן לאחריו יחולק באופן שוויוני, כאשר בהינתן מקרים ייחודיים כדוגמת בגידה או עילת גירושין אחרת, עלול בית הדין הרבני לבחור להקטין או להגדיל את זכויותיו של אחד מבני הזוג.

שימוש באקטואר כמוצא אחרון

בנוסף לכך, לעתים בשל חוסר הסכמה חריף אודות שוויו של רכוש אשר קיים בחזקת מי מבין בני הזוג, כמו גם לנוכח היעדר פתרון חלוקת רכוש אחר אשר הינו מוסכם על בני הזוג, עולה הצורך להיעזר בשירותיו של אקטואר, כגורם אשר מבצע היוון מחודש על מנת לבצע חלוקה הוגנת.

כלומר, אקטואר משמש כאמצעי לווידוא כי אכן עיקרון איזון המשאבים או חלוקת הרכוש אשר נקבעה בהתאם להסכם ממון או הסכם גירושין, תתקיים כהלכה. זאת כאשר הוא מבצע הערכה נוכחית ועתידית של כלל הממון והרכוש הנוכחי והפוטנציאלי אשר מחזיקים בו בני הזוג, בעודו סוקר את שווי הנכסים הסוציאליים שלהם, השקעות, מוניטין עסקי, כושר השתכרות וכן הלאה.

לסיכום – חלוקת רכוש שהושג בטרם הנישואין כסוף מעשה במחשבת תחילה

כפי שניתן להבחין מן הכתוב לעיל, האופן בו רכוש יתחלק לעת גירושין משתנה במידה רבה לנוכח קיומם או היעדרם של הסכמים והבנות שבני הזוג כרתו וקיימו מבעוד מועד הקרע, כאשר מדובר באמצעי אשר ביכולתו לחסוך מבני הזוג חלק ניכר מאי הנעימות שנלווה להליך כדוגמת גירושין.

כלומר, באמצעות כריתת הסכם ממון ועיגון כלל הזכויות והבעלות אודות הנכסים הקיימים באותו זמן בקרב הזוג, כאשר ניתן כמובן גם להרחיב את ההסכם ולכלול בו התייחסות בנוגע לאשר כיצד יש לנהוג בהקשר רכוש עתידי, יכולים בני הזוג לפתור את הסוגייה עוד בטרם זו נוצרה.

לעומת זאת, אילו לא קיים בידם הסכם ממון לעת הצורך להתגרש, אזי שסביר להניח כי הערכאה אשר תבחן את עניינם תפעל לפי העקרונות שמנחים אותה, כאשר אילו מדובר בבית המשפט לענייני משפחה הוא צפוי לפעול לנוכח עיקרון איזון המשאבים והלכת השיתוף, בעוד שאילו מדובר בבית הדין הרבני, קיים יסוד סביר להניח כי בהתאם לקיומן או היעדרן של עילות גירושין תיגזר החלטה בהתאם.

זאת כאשר כפי שציינו טרם לכן, רכוש אשר הושג טרם הנישואין אך התרחשה בעניינו חלוקה בין בני הזוג – צפוי להתחלק באופן שווה בין שווים.

בנוסף לכך, אילו בני זוג מבקשים להבטיח כי האופן בו גירושיהם יתרחשו הינו כזה אשר יתבצע לנוכח דעתם בלבד, ומבלי להסתמך על פסיקות שרירותיות או גנריות, אזי שתמיד קיימת להם האפשרות לכריתת הסכם גירושין עצמאית באמצעות גישור והסדרת כלל ההיבטים השונים שנלווים לגירושים על פי תפיסת עולמם הפרטית.

אחרית דבר

לפיכך, אילו הנכם בפתחו של הסכם גירושין מתהווה, מומלץ במידה רבה להתייעץ עם עורך דין גירושין על מנת שזה יאבחן את מצבכם והמורכבויות הנלוות לו, כדי שתוכלו להתגרש בעודכם שומרים על זכויותיכם ברכוש השייך לכם, ועל הצד הטוב ביותר.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי.