בית / בלוג / מערב גישורי –גישור לגירושין מעורב עם עסק משפחתי

כשהזוג אלימלך הגיע בפעם הראשונה למשרדינו, על מנת להתחיל בתהליך של גישור לגירושין, חטאנו בחטא היוהרה. תיק כל כך פשוט, הרהרנו בינינו לבין עצמנו. זוג בני חמישים פלוס, בת בגירה אחת, דירה אחת וקצת כסף. אה, וגם עסק. משרד תיירות שהקימה הגברת אלימלך לאחר שהילדה גדלה "קצת" כלומר, אחרי שסיימה צבא. כיום הבת עובדת בעסק, לומדת אותו ולאט לאט מעבירה אליה האם יותר ויותר סמכויות.

בפגישה הראשונה דיברו הזוג אלימלך בחום רב האחד אל השני. הם "לא רוצים לפגוע זה בזה", הם לא ילכו לרב על דיוק בסכומים, הם "רוצים להמשיך ולבלות יחד למרות הגירושין" מילים מלטפות ומחממות לב, שהצליחו לטשטש אותנו לגמרי ולגרום לנו לחשוב שהתיק הזה יגיע לסיומו עוד בטרם נגיע לשנת הלילה שלנו.

אלא שעד סוף הפגישה כבר היה לנו ברור שמשנת לילה טובה אנחנו יכולים לשכוח.

השאלה שהועלתה על שולחן הגישור, ושעוררה את כולנו מהתנומה שהתחלנו לתפוס, הייתה: "כמה שווה העסק"

הגברת אלימלך אמרה שיש לה הערכה מסוימת אלא שלטענתה, שוויו "לא חשוב לצורך הגישור שכן העסק יועבר בבוא היום כולו לבת." היא הציעה שעל מנת שמר אלימלך יקבל את חלקו, היא תשלם לו קצבה חודשית מסוימת במשך כמה שנים. מר אלימלך עבד כשכיר ומשכורתו הייתה צנועה ביותר ביחס לסכומים שהכניסה אשתו, בשנים האחרונות, מהעסק. מר אלימלך התכווץ בכיסאו וביקש לחשוב.

למחרת התקשר מר אלימלך להודיע שפנה לעורך דין שייצג אותו כי הוא "לא מבין כלום", הוא "מרגיש חלש", וגם… וכאן, כבר איבד את שלוותו והטיח את המילים "שלא תעשה לי טובות. אני לא ילד קטן, ולא קונים אותי בסוכרייה. שתיתן לי כל מה שמגיע לי וזהו. ושלא תעז להעלות את שם הבת. גם ככה היא מסיתה אותה נגדי, כל היום בבית הן מדברות ביניהן ברמזים וצחקוקים. כל מה שהיא רוצה זה להעיף אותי מהחיים שלה ושל הילדה." סיכם בעלבון מהול בכעס.

עורך הדין עשה את עבודתו נאמנה והודיע לו שללא מינוי אקטואר הוא לא מוכן להתקדם. עורכת הדין ששכרה הגברת אלימלך, עשתה גם היא את עבודתה נאמנה והודיעה שמרשתה לא מוכנה לשלם עשרות אלפי שקלים רק בגלל ש"בעלה השתגע". ימים רבים חלפו כך, לכאורה ללא מעש גישורי, עד אשר נמצא אקטואר מתאים (ביחס לשכר הטרחה שלו) ונמצאה הנוסחה הגואלת ביחס לתשלום. כשהגיעה חוות הדעת וחזרנו לשולחן המשא ומתן, התברר שאנחנו מצויים בדיוק בנקודת ההתחלה: חצי – חצי ואף לא שקל יותר או פחות.

היינו מצויים בתהליך של גישור לגירושין שבטבורו עסק משפחתי שמבנהו לא מוגדר

עסק משפחתי שהבעלות עליו לא ברורה, שהעתיד שלו עמום ורק דבר אחד ביחס אליו ידוע לכולם: שאם רוצים שהעסק ימשיך לחיות, אין שום אפשרות לדבר על תשלום במזומן. איך מחלקים עסק שהאישה טוענת שהוא ברובו של הבת, שאינה נוכחת פיזית בגישור מצד אחד אך מצד שני זכויותיה ועתידה מהדהדים היטב בחדר, והבעל דורש מחצית משוויו של העסק בכסף "חי".

הרגשנו שאנחנו מחפשים דרך לרבע את המעגל. ניסחנו מחדש את השאלה: איך מחלקים את העוגה כך שמצד אחד כל אחד מההורים יקבל מחצית משווי העסק ומצד שני גם הבת תקבל את חלקה?

הפתרון הפשוט ביותר החלטנו, יהיה לרשום את העסק כחברה בע"מ, לקבוע את חלקה של הבת ואת היתרה לחלק חצי חצי. ברגע שהתברר לאב שהחלוקה, בינו לבין האם, אכן שוויונית, נמוגה התנגדותו לתת לבת את חלקה. ברגע שהאם שמעה שחלק מהחברה יועבר לבת, נמוגה התנגדותה להעניק לאב את חלקו. חלקה של הבת הוגדר בהסכמה ל-20% והיתרה חולקה חצי חצי. יצא שאת התיק הזה אומנם לא אכלנו בלי מלח אבל היה לנו בו הרבה פלפל ובסופו של התהליך יצא מעורב גישורי נפלא.

 

תגיות:

נכתב ע”י

עו"ד עלמה שרון-שדה